בְּיִשְׂרָאֵל רָצִים בַּבּוֹקֶר מוּקְדָּם אוֹ בָּעֶרֶב — בַּצָּהֳרַיִים חַם מִדַּי. וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים לִצְפּוֹת בְּכַדּוּרֶגֶל וּבְכַדּוּרְסַל. בְּכָל עִיר גְּדוֹלָה יֵשׁ קְבוּצוֹת, וּלְהַרְבֵּה מֵהֶן שֵׁמוֹת כְּמוֹ מַכַּבִּי, הַפּוֹעֵל וּבֵיתָ״ר.
״רָאִיתָ אֶת הַמִּשְׂחָק?״ — כָּךְ מַתְחִילִים שִׂיחָה עִם שָׁכֵן אוֹ עִם חָבֵר מֵהָעֲבוֹדָה.
״מָה הַתּוֹצָאָה?״ — אֶפֶס־אֶפֶס, אֶחָד־אֶחָד, שָׁלוֹשׁ־אֶפֶס…
״מִי נִיצֵּחַ?״ — הַשְּׁאֵלָה אַחֲרֵי כָּל מִשְׂחָק.
״אַתָּה אוֹהֵד שֶׁל מִי?״, ״אַתְּ אוֹהֶדֶת שֶׁל מִי?״ — שׁוֹאֲלִים אֵיזוֹ קְבוּצָה הוּא אוֹ הִיא אוֹהֲבִים.