אותה עובדה נשמעת אחרת בשיחה בין חברים ובמהדורת החדשות. בשיחה בוחרים במילים קצרות ובפעלים פשוטים. בעיתון מעדיפים שמות פעולה (הצבעה, ספירה, הרכבה), סביל (הקולות נספרו, הממשלה תורכב) ומבנים כמו «על הבוחרים להציג».
1
בשיחה: סוגרים את הקלפי בעשר. ← בעיתון: הקלפיות ייסגרו בשעה 22:00.
2
בשיחה: צריך להביא ת״ז. ← בעיתון: על הבוחרים להציג תעודה מזהה עם תמונה.
3
בשיחה: הם לא עברו את החסימה. ← בעיתון: הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
4
בשיחה: שמו שני פתקים — זה לא נחשב. ← בעיתון: מעטפה ובה שני פתקים שונים — הקול אינו נספר.
5
בשיחה: הנשיא בוחר מי ינסה להקים ממשלה. ← בעיתון: הנשיא מטיל על אחד מחברי הכנסת את הרכבת הממשלה.
שאלהאיך כותבים את המשפט «צריך להביא ת״ז» במכתב רשמי או בהודעה לציבור?
«על הבוחרים להציג תעודה מזהה עם תמונה», או: «יש להציג תעודה מזהה עם תמונה». «צריך להביא» ו«ת״ז» שייכים לשיחה.
בהפסקת הצהריים, יום לפני הבחירות
- סופי, עולה מליון, וג׳ייקוב, עולה מניו יורק, עובדים באותו משרד בירושלים.
שאלהג׳ייקוב אומר «הקול הולך לפח», והמגישה אומרת «קולות… לא יתורגמו למושבים». מה ההבדל?
העובדה אחת: הקול לא יעזור לאף רשימה. ג׳ייקוב מדבר ברישום מדובר (ביטוי של סלנג). המגישה מדברת ברישום רשמי: סביל בעתיד (יתורגמו) ומילת ויתור (עם זאת).
השלב הושלם!
בשלב הזה אין תרגילים לפתור.
בשלב הבא מילות קישור: סיבה, תוצאה, ויתור