בדיון טוב כל צד מביא עמדה ונימוק, ועונה להתנגדות של הצד השני. תשובה להתנגדות נפתחת לרוב בהכרה בטענה, ואחריה הסתייגות: «נכון ש…, אך…», «אני מבין את החשש; עם זאת…». הוויכוח שלפניכם הוא על השיטה — לא על רשימה.
דיון בכיתת האולפן
- המורה מבקשת לדון בשאלה: האם כדאי לשנות את אחוז החסימה? לא מדברים על רשימות, רק על השיטה.
שאלהרבקה אומרת: «אני מבינה את הנימוק, אולם…». מה היא עושה במשפט הזה?
היא מכירה בטענה של אלן, ומיד מסתייגת: «אולם» היא מילת ויתור. היא מקבלת את הנימוק, אך לא את המסקנה.
שאלהאתם במקומו של אלן. רבקה אומרת: «לרשימה קטנה בקואליציה יש כוח רב מדי.» איך אפשר לפתוח תשובה בנימוס?
למשל: «נכון שלרשימה קטנה יש לפעמים כוח רב, אך גם לבוחרים שלה מגיע ייצוג.» קודם מכירים בטענה, אחר כך מביאים נימוק נגדי.
השלב הושלם!
בשלב הזה אין תרגילים לפתור.
בשלב הבא מה הופך קול לפסול?