לעדכן: מה המצב?
אחרי הפתיחה אומרים קודם את השורה התחתונה, במשפט אחד: מה המצב. רק אחר כך מסבירים את הפרטים. המשפחה שומעת קודם את המילים הפשוטות: יש שיפור, יציב, קשה.
יציב לא אומר ״טוב״. הוא אומר שאין שינוי. מטופל יכול להיות במצב קשה, אבל יציב. אם המשפחה שומעת ״יציב״ וחושבת ״הכול בסדר״, מסבירים לה את ההבדל.
שאלהמטופלת הגיעה עם חום גבוה. היום החום ירד, והיא אוכלת. מה תגידו לבן שלה, במשפט הראשון?
״יש שיפור: החום ירד, והיא אוכלת.״ – קודם השורה התחתונה, ואחר כך הפרטים.
המטופל לא נמצא בשיחה, ולכן מדברים עליו בגוף שלישי: הוא ער, היא ערה. הפועל והתואר מתאימים למטופל, לא לבן המשפחה שמולכם: ״אמא שלך מרגישה טוב יותר״, גם כשמולכם עומד הבן.
שאלהאתם מדברים עם הבן של מטופלת. איך תגידו לו שהיא לא סובלת?
״אמא שלך לא סובלת.״ – ״סובלת״ בנקבה, כי מדברים על האם.
ואל מי מדברים? אל בן משפחה אחד – ביחיד: אבא שלך, את יכולה לבקר. כשבאה כל המשפחה – ברבים: אבא שלכם, אתם יכולים לבקר. ״אתם״ רק אל כמה אנשים: בעברית אין ״אתם״ של כבוד.
שאלהבאים אליכם הבן והבת של מטופלת. איך תגידו להם שאפשר לבקר אותה עכשיו?
״אתם יכולים לבקר אותה עכשיו.״ – ״אתם״, כי הם שניים; ״אותה״, כי מדברים על האם.
השלב הושלם!
בשלב הזה אין תרגילים לפתור.
בשלב הבא ״הרופא אמר ש...״: להעביר את הדברים הלאה