מכתב השחרור, חלק אחר חלק
ההפניה: למי, למה, ומה השאלה
הפניה נכתבת לרופא שלא מכיר את המטופל. היא עונה על ארבע שאלות: למי שולחים, למה, מה כבר נעשה, ומה השאלה – מה אתם רוצים לדעת מהרופא השני.
בירור הוא כל מה שעושים כדי למצוא את הסיבה: בדיקות, צילומים, בדיקה אצל מומחה. בהפניה כותבים ״מפנה את...״, בלי ״אני״, ומסיימים בבקשה: ״אבקש בירור...״ או ״אודה על חוות דעתך״.
שאלהבהפניה כתוב רק: ״לכבוד מרפאת גסטרו, אנמיה, נא לבדוק״. מה חסר?
חסר מה כבר נעשה – בדיקות הדם והטיפול בברזל – וחסרה שאלה ברורה: איזה בירור מבקשים.
ביום השחרור כותבים סיכום אשפוז, ובשפת היום־יום: מכתב שחרור. המטופל מקבל אותו ביד, ורופא המשפחה קורא אותו כדי להמשיך את הטיפול. לכן החלקים שלו קבועים.
פנייה או הפניה? ״סיבת הפנייה״ היא הסיבה שבגללה המטופל פנה – הגיע – לבית החולים. הפניה היא המכתב שהרופא כותב כדי לשלוח מטופל לרופא אחר. וביקורת במכתב רפואי היא ביקור חוזר לבדיקה, לא ביקורת כמו בעיתון, על סרט או על ספר.
שאלהרופא המשפחה רוצה לדעת עוד כמה ימים המטופל צריך לקחת אנטיביוטיקה. איפה במכתב השחרור הוא מחפש?
ב״טיפול בשחרור״: שם כתובות כל התרופות, המינון, ועד מתי לוקחים אותן.
בשיחה אומרים: ״נתנו לו אנטיביוטיקה״. במכתב כותבים: ״הוחל טיפול אנטיביוטי״ או ״ניתנה אנטיביוטיקה״. הפועל בסביל: לא חשוב מי עשה, חשוב מה נעשה. והפועל מתאים בזכר, בנקבה או ברבים לשם שאחריו.
שאלהאיך תכתבו במכתב: ״עשינו לה אק״ג, והכול היה בסדר״?
״בוצע אק״ג: תקין.״ – ״אק״ג״ בזכר, ולכן ״בוצע״. ״הכול היה בסדר״ הופך למילה אחת: תקין.
השלב הושלם!
בשלב הזה אין תרגילים לפתור.
בשלב הבא משפטים בלי פועל, וקיצורים