הסכמה מדעת: מה מסבירים לפני טיפול
חוק זכויות החולה
חוק זכויות החולה נחקק בשנת 1996 (התשנ״ו). הוא קובע מה הזכויות של כל מטופל בישראל, ומה החובות של המטפל ושל המוסד הרפואי. בשם החוק כתוב ״חולה״, אבל בתוך החוק כתוב ״מטופל״.
1
כבוד ופרטיות – בכל שלב של הטיפול.
2
הסכמה מדעת – לא נותנים טיפול בלי הסבר ובלי הסכמה.
3
מידע – על המצב הרפואי, וגם העתק מהרשומה הרפואית.
4
סודיות רפואית – לא מוסרים מידע בלי הסכמת המטופל.
5
חוות דעת נוספת – מטפל אחר יכול לתת את דעתו.
6
ליווי – אדם שהמטופל בוחר יכול ללוות אותו.
שאלהמטופל אומר לכם: ״אני עולה חדש, אין לי זכויות כאן.״ מה תענו לו?
״חוק זכויות החולה חל על כל מטופל בישראל, גם עליך. יש לך זכות להסבר, לפרטיות ולסודיות.״
הסכמה מדעת היא הסכמה של מטופל שקיבל הסבר והבין אותו. לפי החוק, לא נותנים טיפול רפואי בלי הסכמה מדעת, חוץ ממקרים מיוחדים שהחוק מגדיר. לפני הטיפול, המטפל מסביר:
מסבירים מוקדם ככל האפשר, ובמילים שהמטופל מבין: בלי ראשי תיבות, ועם הסבר לכל מילה מקצועית, כמו ״לפרוסקופיה״. בסוף מבקשים מהמטופל לספר במילים שלו מה הוא הבין.
שאלהמטופלת שואלת: ״ומה יקרה אם לא אעשה כלום?״ האם זו שאלה של שיחת ההסכמה?
כן. מה שקורה בלי טיפול הוא חלק מההסבר, יחד עם הטיפולים החלופיים.
הסכמה יכולה להיות בעל פה, בכתב, או בהתנהגות: מטופל שמושיט את היד לבדיקת דם מסכים בהתנהגות. לטיפולים שהחוק מפרט ברשימה, כמו ניתוח, ההסכמה חייבת להיות בכתב.
שאלהמטופל מושיט את היד לאחות שמחזיקה מזרק לבדיקת דם. איזו הסכמה זו?
הסכמה בהתנהגות. הוא לא אמר ״כן״, אבל הוא מראה שהוא מסכים. לניתוח זה לא מספיק: שם צריך הסכמה בכתב.
המטופל רשאי לסרב לטיפול: זה סירוב לטיפול. במקרה כזה מסבירים לו מה יכול לקרות בלי הטיפול, ורושמים ברשומה את ההסבר ואת ההחלטה שלו.
שאלההמטופל מסרב לאשפוז. מה הרופאה עושה?
היא מכבדת את ההחלטה, מסבירה מה הסיכון בלי אשפוז, רושמת ברשומה את ההסבר ואת ההחלטה, ומבקשת חתימה על טופס סירוב.
השלב הושלם!
בשלב הזה אין תרגילים לפתור.
בשלב הבא סודיות, כבוד ופרטיות