ע"ו ול"ה בהווה

מָה אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים? בַּפְּעָלִים הַשְּׁלֵמִים, הַהוֹוֶה בָּא מִשֵּׁם הַפּוֹעַל: לִלְמוֹד ← לוֹמֵד, לוֹמֶדֶת, לוֹמְדִים, לוֹמְדוֹת.

אֲבָל הַרְבֵּה פְּעָלִים חֲשׁוּבִים לֹא עוֹבְדִים כָּכָה.

הַיּוֹם לוֹמְדִים שְׁתֵּי קְבוּצוֹת חֲדָשׁוֹת: ע״ו / ע״י (הַפְּעָלִים הַקְּצָרִים) וְל״ה.

וְזוֹכְרִים: בַּהוֹוֶה אֵין צוּרָה לְ«אֲנִי» אוֹ לְ«אַתָּה» — יֵשׁ רַק אַרְבַּע צוּרוֹת: זָכָר אוֹ נְקֵבָה, יָחִיד אוֹ רַבִּים.

אֵיךְ מַכִּירִים? בְּשֵׁם הַפּוֹעַל יֵשׁ לָ וְאַחֲרֶיהָ רַק שָׁלוֹשׁ אוֹתִיּוֹת. הָאוֹת בָּאֶמְצַע הִיא ו אוֹ י: לָגוּר, לָבוֹא, לָשִׂים.

עוֹד שְׁנֵי פְּעָלִים מֵהַקְּבוּצָה, בְּדִיּוּק אוֹתוֹ דָּבָר:

אֵיךְ מַכִּירִים? שֵׁם הַפּוֹעַל נִגְמָר בְּ־וֹת: לִקְנוֹת, לִרְאוֹת, לַעֲשׂוֹת. הָאוֹת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַשֹּׁרֶשׁ הִיא ה (ק-נ-ה), וּבְשֵׁם הַפּוֹעַל הִיא מִתְחַבֵּאת.