בְּעִבְרִית לֹא אוֹמְרִים «שֶׁל אֲנִי». מִילַת הַיַּחַס וְהַכִּינּוּי מִתְחַבְּרִים לְמִילָה אַחַת: שֶׁל + אֲנִי = שֶׁלִּי.
שֶׁל: שֶׁלִּי, שֶׁלְּךָ, שֶׁלָּךְ, שֶׁלּוֹ, שֶׁלָּהּ, שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּכֶם, שֶׁלָּהֶם
אֶת: אוֹתִי, אוֹתְךָ, אוֹתָךְ, אוֹתוֹ, אוֹתָהּ, אוֹתָנוּ, אֶתְכֶם, אוֹתָם
עִם: אִיתִי, אִיתְּךָ, אִיתָּךְ, אִיתּוֹ, אִיתָּהּ, אִיתָּנוּ, אִיתְּכֶם, אִיתָּם
לְ: לִי, לְךָ, לָךְ, לוֹ, לָהּ, לָנוּ, לָכֶם, לָהֶם
הַסִּיּוֹמוֹת חוֹזְרוֹת בְּכָל מִילַת יַחַס: ־ִי (אֲנִי), ־ְךָ (אַתָּה), ־ָךְ (אַתְּ), ־וֹ (הוּא), ־ָהּ (הִיא), ־ָנוּ (אֲנַחְנוּ), ־כֶם (אַתֶּם), ־ָם (הֵם). לוֹמְדִים פַּעַם אַחַת — יוֹדְעִים אֶת כּוּלָּן.
זֶה הַתִּיק שֶׁל תָּמָר. זֶה הַתִּיק ___.
להציג את התשובה והפתרון
שֶׁלָּהּ. תָּמָר = הִיא.
אֲנִי מְחַכֶּה לְדָנִי. אֲנִי מְחַכֶּה ___.
להציג את התשובה והפתרון
לוֹ. לְ + הוּא.
הַהֶבְדֵּל בֵּין אַתָּה לְאַתְּ.
לְבַת: שֶׁלָּךְ (קָמָץ + שְׁוָא). לְבֵן: שֶׁלְּךָ.
דּוּ־שִׂיחַ קָטָן
תִּרְאוּ אֵיךְ הַנְּטִיּוֹת עוֹבְדוֹת בַּמְּצִיאוּת:
— רָאִיתָ אֶת יוֹסִי? — כֵּן, רָאִיתִי אוֹתוֹ בַּבּוֹקֶר.
— הוּא הָיָה עִם דָּנָה? — לֹא, הוּא הָיָה אִיתִי.
אִמָּא נוֹתֶנֶת מַתָּנָה לַיְלָדִים. אִמָּא נוֹתֶנֶת ___ מַתָּנָה.
להציג את התשובה והפתרון
לָהֶם.