שאלות האנמנזה, לפי הסדר

אנמנזה היא השיחה שבה הרופא או האחות שומעים מהמטופל מה קרה לו, ומה הרקע הרפואי שלו. במרפאה, במיון ובמחלקה שואלים כמעט תמיד באותו סדר, כדי לא לשכוח שום דבר חשוב.

השאלה הראשונה פתוחה: ״מה מביא אותך היום?״, או במיון ״מה הביא אותך למיון?״. נותנים למטופל לספר במילים שלו, ורק אחר כך שואלים שאלות מדויקות: ממתי, איפה, איך הכאב מרגיש, לאן הוא מקרין, ומה מחמיר אותו או מקל עליו.

ממתי שואל על נקודת ההתחלה: ״ממתי יש לך חום?״ – ״מיום ראשון״. מתי שואל על רגע אחד: ״מתי לקחת את הכדור האחרון?״ – ״בשמונה בבוקר״. כמה זמן שואל על משך: ״כמה זמן נמשך הכאב?״ – ״עשר דקות״. ברשומה כותבים ״מזה״ ואחריו משך: ״חום מזה שלושה ימים״.

בעברית הפועל משתנה לפי מי שמדברים אליו. אל גבר: אתה לוקח, אתה מעשן, אתה רגיש. אל אישה: את לוקחת, את מעשנת, את רגישה. ״יש לך״ ו״עברת״ לא משתנים. אין בעברית ״אתם״ של כבוד: אל מטופל אחד מדברים ביחיד, ופונים אליו בשם הפרטי, או ב״אדוני״ וב״גברתי״.

מה שהמטופל אומר בשיחה נכתב ברשומה בשפה קצרה משלה. ״אין לי בחילה״ נכתב ״שולל בחילה״. ״יש לי כאב ראש״ נכתב ״מתלונן על כאב ראש״. ״אבא שלי עבר התקף לב״ נכתב בחלק של היסטוריה משפחתית.