כל הבניינים בהווה

הַנִּיקּוּד עוֹזֵר: מְ (שְׁוָוא) — פִּיעֵל. מִתְ (חִירִיק) — הִתְפַּעֵל.

מַ (פַּתָּח) — הִפְעִיל. נִ (חִירִיק) — נִפְעַל.

וְנוֹ אוֹ מוֹ (חוֹלָם) — זֹאת כְּבָר אוֹת שֶׁל הַשֹּׁרֶשׁ: פָּעַל.

לְהַ ← הִפְעִיל, לְהִי ← נִפְעַל, לְהִתְ ← הִתְפַּעֵל. שָׁלוֹשׁ הַתְחָלוֹת דּוֹמוֹת — אוֹת אַחַת עוֹשָׂה אֶת הַהֶבְדֵּל.

כְּלָל קַל: אִם בְּזָכָר יֵשׁ ה בַּסּוֹף (קוֹנֶה, מְחַכֶּה), אוֹ ִי לִפְנֵי הָאוֹת הָאַחֲרוֹנָה (מַזְמִין), אוֹ שֶׁהַמִּלָּה קְצָרָה (גָּר) — הַנְּקֵבָה בְּ־ָה. כָּל הַשְּׁאָר — בְּ־ֶת.

גַּם ־ַחַת, ־ַעַת וְ־ֵאת הֵם מִשְׁפָּחָה שֶׁל ־ֶת: פּוֹתַחַת, יוֹדַעַת, קוֹרֵאת, נִמְצֵאת.

בְּצָרְפָתִית וּבְאַנְגְּלִית הַפּוֹעַל מִשְׁתַּנֶּה לְפִי מִי (je, tu, il). בְּעִבְרִית, בַּהוֹוֶה, הוּא מִשְׁתַּנֶּה רַק לְפִי בֵּן אוֹ בַּת, אֶחָד אוֹ הַרְבֵּה.