בַּמִּבְחָן מְבַקְּשִׁים: «כִּתְבוּ אֶת הַפּוֹעַל בַּזְּמַן וּבַצּוּרָה הַנְּכוֹנִים». שְׁתֵּי הַחְלָטוֹת, בַּסֵּדֶר הַזֶּה: מָתַי (הַזְּמַן) וְאַחַר כָּךְ מִי (הַצּוּרָה).
אֶתְמוֹל, לִפְנֵי, בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר → עָבָר
עַכְשָׁיו, כָּל יוֹם, בְּדֶרֶךְ כְּלָל → הוֹוֶה
מָחָר, בְּעוֹד, בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא → עָתִיד
מִשְׁפָּט מֵהַמִּבְחָן
«יוֹסֵף, אַל ___ אֶת הַבַּיִת, כִּי אֶתְמוֹל אָמְרוּ שֶׁ___ שָׁרָב.» (לְנַקּוֹת, לִהְיוֹת)
«אַל» + פּוֹעַל = בַּקָּשָׁה שְׁלִילִית → עָתִיד: אַל תְּנַקֶּה.
«אָמְרוּ שֶׁ...» עַל הַיּוֹם → עָתִיד: יִהְיֶה שָׁרָב.
אִם מָחָר ___ יָפֶה, נֵצֵא לְטִיּוּל. (לִהְיוֹת)
להציג את התשובה והפתרון
יִהְיֶה. מָחָר → עָתִיד.
אַחֲרֵי «כְּדֵי שֶׁ», «אִם», «אַל», «מָתַי שֶׁ» — כִּמְעַט תָּמִיד עָתִיד.
הַזְּמַן שֶׁל הַמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן לֹא תָּמִיד נִמְשָׁךְ.
הַהַחְלָטָה בֶּעָבָר, הַנְּסִיעָה בֶּעָתִיד.
רוֹנֵן, חָשׁוּב שֶׁ___ פְּגִישָׁה עִם הַמְּנַהֵל. (לִקְבּוֹעַ)
להציג את התשובה והפתרון
תִּקְבַּע. «חָשׁוּב שֶׁ» + עָתִיד.