החבר החדש

בשבוע הראשון של השנה נכנס לכיתה של רותם תלמיד חדש. שמו ניר, והמשפחה שלו עלתה מארגנטינה לפני כחודשיים. ניר ישב ליד החלון, לא דיבר עם אף אחד, והביט בלוח בלי להבין הרבה. המורה הציגה אותו לכיתה וביקשה מהתלמידים לעזור לו להסתדר, אבל אף אחד לא התנדב מיד.

רותם הביטה בו וחשבה על עצמה כשהיא הייתה קטנה יותר וגם היא לא הכירה אף אחד בגן. היא ניגשה אליו בהפסקה ושאלה אותו איך קוראים לו, למרות שהיא כבר שמעה את השם מהמורה. ניר ענה לה באנגלית, כי העברית שלו עדיין הייתה חלשה. הם התחילו לדבר בתערובת של עברית, אנגלית וקצת ידיים.

במשך השבועות הבאים רותם ישבה איתו כל הפסקה ולימדה אותו מילים חדשות. היא גילתה שניר אוהב כדורגל וששיחק בקבוצה בבואנוס איירס לפני שהמשפחה עברה לישראל. כשהיא סיפרה לו שגם היא משחקת כדורגל בשעות הפנאי, הוא התרגש מאוד וביקש שיביאו כדור בהפסקה הבאה.

בסוף אותו שבוע ארגנה המורה משחק כדורגל קטן בין הכיתות בחצר בית הספר, וניר, שבדרך כלל היה שקט מאוד, האיר לפתע כשראה שהוא יכול לתרום לקבוצה שלו בזכות הכישרון שלו. הוא כבש שני שערים, וכל הכיתה מחאה לו כפיים בהתלהבות. גם תלמידים שלא דיברו איתו קודם ניגשו לחבק אותו ולומר לו כמה הוא שיחק יפה. רותם הבינה שספורט, בניגוד לשפה, הוא משהו שכל אחד יכול להבין בלי מילים.

יום אחד המורה ביקשה מהתלמידים לכתוב חיבור קצר על חבר או חברה שהם מעריכים. רותם כתבה על ניר ועל האומץ שהיה צריך כדי לעבור למדינה חדשה בלי לדבר את השפה. היא הקריאה את החיבור בקול, וניר, שכבר הבין הרבה יותר עברית, חייך כל הזמן. כמה מהתלמידים האחרים בכיתה, ששמעו את החיבור, ניגשו אחר כך לניר וביקשו שיספר להם יותר על החיים בארגנטינה ועל המשחק האהוב עליו.

בסוף השנה ניר כבר דיבר עברית שוטפת כמעט, ורותם ראתה בו לא רק תלמיד חדש אלא חבר טוב. היא הבינה שלפעמים די בצעד קטן, כמו לגשת מישהו בהפסקה, כדי לשנות את כל השנה של מישהו אחר. גם המורה ציינה בפני ההורים שרותם עזרה לניר להשתלב מהר יותר מכל תלמיד עולה אחר שהיא הכירה.

בשיחה עם אמא בערב אותו יום, רותם אמרה שהיא למדה משהו חשוב: שקל לשפוט מישהו כשקט או מוזר, אבל לפעמים הוא רק מפחד וזקוק לזמן. אמא שלה חייכה ואמרה שזאת בדיוק הסיבה שהיא כל כך גאה בבת שלה.

בשבועות שאחרי כן רותם ממשיכה לשים לב לתלמידים חדשים אחרים שמגיעים לבית הספר, ומנסה לגשת אליהם בעצמה בלי לחכות שמישהו יבקש ממנה. היא מספרת שהיא לומדת מניר שלא צריך הרבה כדי לגרום למישהו להרגיש בבית, ולפעמים מספיק חיוך ומעט סבלנות.