ראש השנה אצל דודה מיכל

בכל שנה, ערב ראש השנה, נוסעת המשפחה של תום למושב בצפון, לבית של דודה מיכל ודוד רפי. השנה זו הפעם הראשונה שתום, שעלה עם המשפחה מקנדה לפני שנה וחצי, מבין את כל הטקסים בלי שמישהו צריך להסביר לו בצד באנגלית.

כשהגיעו לבית של הדודה, השולחן כבר היה ערוך: תפוחים בדבש, רימון גדול, ראש דג, וקערת דלעת מבושלת שדודה מיכל תמיד מכינה. תום זכר איך בשנה הראשונה שלו הוא לא הבין למה אוכלים תפוח בדבש דווקא, עד שסבא הסביר לו שזה סימן לבקשה לשנה מתוקה. השנה הוא כבר ידע להסביר את זה בעצמו לבן דודו הקטן, שהיה בן חמש בלבד. בזמן ההכנות לארוחה עזר תום לדודה מיכל לסדר את השולחן, ולמד ממנה שלכל מאכל בשולחן החג יש סימן משלו: הרימון מסמל ריבוי מצוות כמו הגרעינים הרבים שבו, הכרתי אוכלים כדי שהזכויות שלנו יתרבו, והתמר כדי שהאויבים שלנו יתמו. תום כתב את ההסברים במחברת הקטנה שהוא תמיד נושא איתו, כדי לזכור אותם לשנה הבאה.

לפני הארוחה, כל אחד מהמשפחה אמר בקול משאלה לשנה הקרובה. אמא של תום ביקשה בריאות לכל המשפחה, אבא ביקש הצלחה בעבודה החדשה שלו, ותום, שהתלבט הרבה, אמר בסוף שהוא מקווה להצליח יותר בבחינות בבית הספר ולמצוא עוד חברים טובים כמו שכבר מצא. הדוד רפי צחק ואמר שהמשאלה שלו התגשמה כבר בחלקה, כי הוא רואה כמה תום השתנה מאז שהגיע. גם בת דודתו הגדולה, שהגיעה עם בן זוגה מטורונטו לביקור באותו שבוע, אמרה שהיא זוכרת את עצמה מגמגמת בעברית בגילו של תום, וששנה אחת של אומץ שווה יותר משנים של פחד שקט.

בזמן הארוחה סיפרה דודה מיכל על ראש השנה שלה כשהיא הייתה ילדה, עוד לפני שהמשפחה שלה עלתה מרוסיה. היא סיפרה שבתקופת ברית המועצות אסור היה לחגוג בפומבי, ומשפחתה נהגה לחגוג בסתר, בדלתיים סגורות, מפחד שכנים יגלו וידווחו. תום הקשיב בהשתאות וניסה לדמיין איך זה להסתיר חג שלם. בן דודו הקטן שאל אותה בתמימות איך אפשר לפחד מלחגוג חג, והדודה חייכה בעצב קל וענתה שבתקופות מסוימות אנשים צריכים לבחור בין הזהות שלהם לבין הביטחון שלהם, וזאת בחירה שהיא מקווה שאף ילד כאן לא יצטרך לעשות.

אחרי הארוחה יצאו כולם לחצר לשמוע את תקיעת השופר משכן קרוב. תום, שבשנה שעברה עוד לא הבין את המשמעות של הצליל, הרגיש הפעם צמרמורת אמיתית, כאילו הצליל מזכיר לו שהשנה עומדת להתחדש. הוא חשב לעצמו שאולי זו הפעם הראשונה שהוא מרגיש שראש השנה הוא באמת שלו, ולא רק חג של אנשים אחרים שהוא מנסה להבין.

בדרך הביתה במכונית, כשכולם היו שקטים ועייפים, שאלה אמא את תום אם הוא מרגיש שהשנה החדשה תהיה טובה. הוא חייך ואמר שהוא לא בטוח, אבל בפעם הראשונה הוא מרגיש שהוא כבר לא רק אורח בחג הזה, אלא חלק ממנו.