עד עכשיו המעריך היה כמעט תמיד ישר: ex, e−x, e2x+1. בבחינה מופיעות גם פונקציות כמו ex1 או e−x2, שבהן המעריך הוא פונקציה בפני עצמה. נסמן את המעריך ב-u(x). הרעיון: חוקרים קודם את u, ואז מתרגמים כל תכונה שלו לתכונה של eu.
u→+∞⇒eu→+∞
מעריך גדול מאוד: הפונקציה גדולה מאוד
u→−∞⇒eu→0+
מעריך שלילי וגדול: הפונקציה מתקרבת ל-0, ונשארת חיובית
u→c⇒eu→ec
מעריך שמתקרב למספר: הפונקציה מתקרבת ל-ec
(eu)′=u′⋅eu
eu>0, ולכן לנגזרת יש אותו סימן כמו u′: eu עולה איפה ש-u עולה
שאלהמהי האסימפטוטה האופקית של f(x)=ex1, ולמה היא אותה אסימפטוטה בשני הצדדים?
כאשר x→+∞ וגם כאשר x→−∞, המעריך x1 שואף ל-0. לכן f(x)→e0=1: האסימפטוטה היא y=1 בשני הצדדים.
תרגיל 1 מתוך 3
לפונקציה f(x)=ex1 יש אסימפטוטה אופקית y=c. מצאו את c.
תרגיל 2 מתוך 3
נתונה הפונקציה f(x)=ex1. למה שואפת f(x) כאשר x→0− (משמאל)?
תרגיל 3 מתוך 3
איזה מבין הגרפים מתאר את הפונקציה f(x)=ex1?
עוד אין תרגיל פתור בשלב הזה.
- נקודות
- 0
- תשובות נכונות
- 0
- לחזרה היומית
- 0
עוד 3 תרגיליםלא חובה
טענההפונקציה f(x)=e−x2 היא פונקציה זוגית.
מצאו את הערך הגדול ביותר של הפונקציה f(x)=e2x−x2. עגלו לשלוש ספרות אחרי הנקודה העשרונית.
לפונקציה f(x)=e−(x−3)2 יש נקודת מקסימום אחת. מהו שיעור ה-x שלה?
בשלב הבא הפעמון: e בחזקת מינוס x בריבוע