שיחה במעלית: על פחי המיחזור החדשים

רונית: בוקר טוב, גדעון. שמת לב שהעירייה שמה פח כתום חדש ליד הבניין? גדעון: כן, ראיתי. עוד פח. כאילו שאין לנו מספיק פחים בחצר כמו שזה. רונית: זה לא סתם פח, זה למיחזור אריזות: בקבוקי פלסטיק, קופסאות שימורים, קרטוני חלב. אני חושבת שזה דווקא חשוב. גדעון: אני לא נגד מיחזור באופן עקרוני, אבל בואי נהיה כנים, מי באמת מפריד את הזבל בבית לפני שהוא זורק אותו? זה עוד טרחה בסוף יום עבודה ארוך. רונית: זה לא כזה מסובך. אני שמה שקית אחת קטנה במטבח, ליד פח הזבל הרגיל, ופשוט מפרידה תוך כדי בישול. אחרי שבוע כבר לא שמים לב שזאת עבודה נוספת. גדעון: אולי אצלך זה עובד, אבל יש לי שלושה ילדים, ואף אחד מהם לא זוכר להפריד שום דבר. אני חושש שבסוף כל הפח הכתום הזה יתמלא בזבל רגיל, ואז לא ממש עוזרים לסביבה. רונית: זאת בדיוק הסיבה שהעירייה גם שולחת נציגים שמסבירים לילדים בבתי הספר איך עושים את זה נכון. חשבתי שהבן שלך למד על זה השנה בכיתה. גדעון: נכון, הוא סיפר לי משהו על זה, אני חושב שהוא אפילו ניסה ללמד אותי איך למחזר בקבוק פלסטיק כמו שצריך. רונית: אז אולי דווקא הילדים ילמדו אותנו. בכל מקרה, לדעתי כדאי לפחות לנסות במשך חודש, ולראות אם זה משנה משהו בכמות הזבל הרגיל שלנו. גדעון: בסדר, אני מוכן לנסות. אבל אם בעוד חודש הפח הכתום עדיין ריק ואף אחד לא משתמש בו, אני אומר לך שאמרתי לך. רונית: מקובל עליי. שנייה לפני שאתה יורד, קח גם אתה עותק של הדף שהעירייה חילקה, יש שם בדיוק מה מותר לזרוק לפח הכתום ומה לא. גדעון: תודה, אני אקרא את זה הערב עם הילדים, אולי זה יעזור להם לזכור טוב יותר. רונית: אגב, שמעתי שהעירייה מתכננת גם להוסיף פחים למיחזור נייר וקרטון בקומת הקרקע, ליד תיבות הדואר. גדעון: זה כבר נשמע לי הגיוני יותר, כי אצלנו יש כל שבוע ערימה שלמה של קרטונים מהזמנות באינטרנט. רונית: בדיוק. אם נצליח להפריד גם את הנייר, כמות הזבל הרגיל שיורדת לפח הראשי תרד משמעותית, ואולי אפילו יפחיתו לנו את התשלום על פינוי האשפה. גדעון: זה כבר טיעון שמדבר אליי. תגידי לי, את יודעת אם מותר לזרוק לפח הכתום גם קופסאות פיצה מלוכלכות? רונית: לא, זה בדיוק אחד הדברים שכתובים בדף: קרטון עם שאריות שמן צריך לזרוק לפח הרגיל, אחרת הוא מלכלך את שאר החומרים למיחזור. גדעון: טוב לדעת, כי הייתי בטוח שכל קרטון פשוט הולך לפח הכתום. תודה שהסברת, וניפגש שוב מחר במעלית. רונית: בשמחה, ואל תדאג, גם אני טעיתי בהתחלה כמה פעמים לפני שהבנתי בדיוק מה הולך לאן.