השְׁכֵנָה הַחֲדָשָׁה

איתי גר כבר שמונה שנים באותה דירה ברמת גן, בקומה שנייה, מעל בעלת הבית. הוא מכיר כמעט את כל השכנים בבניין, ולכן כשראה משאית הובלות ליד הכניסה, הוא הבין מיד שמישהו חדש עומד לעבור לדירה הריקה בקומה השלישית.

הוא ירד למטה וראה אישה צעירה שמנסה להרים לבד ארגז כבד. “אני יכול לעזור?” שאל, ובלי לחכות לתשובה כבר תפס את הצד השני של הארגז. האישה, שקוראים לה נועה, הודתה לו וסיפרה שהיא עברה לישראל מקנדה לפני חצי שנה, ועד עכשיו גרה אצל דודה שלה בחיפה. עכשיו, מְכֵּיוָן שֶׁמָּצְאָה עבודה טובה בתל אביב, היא רוצה גם דירה קרובה יותר.

הָעֲבוֹדָה הָיְתָה קָשָׁה: היו הרבה ארגזים, וחלקם היו כבדים במיוחד. אף על פי כן, איתי ושני שכנים נוספים המשיכו לעזור עד שכל הרהיטים הוכנסו לדירה. בסוף היום נוצר על ידי השכנים אירוע קטן וספונטני: מישהו הביא קפה, מישהו אחר הביא עוגה, וכולם ישבו על המדרגות ליד הדירה החדשה.

נועה סיפרה שבקנדה היא עבדה כמעצבת גרפית, ושבישראל היא מקווה למצוא עבודה דומה. היא גם הודתה שהיא עדיין לא רגילה לחום של תל אביב, ושבחורף הראשון שלה כאן היא כמעט קפאה מקור, כי לא ידעה שבישראל יש גם ימים קרים.

בְּנִיגוּד לְמה שנועה חשבה לפני שהגיעה, אף אחד לא התייחס אליה כאל “זרה”. השכנים הזמינו אותה כבר לארוחת שישי, וילד קטן מהקומה הראשונה נתן לה ציור שהוא צייר במיוחד בשבילה, “כדי שתרגישי בבית”, כמו שהוא אמר.

כְּשֶׁהָעֶרֶב הִתְקַדֵּם, אֵחָד הַשְּׁכֵנִים, מָר לֵוִי מֵהַקּוֹמָה הָרְבִיעִית, שֶׁגָּר בַּבִּנְיָן כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה, סִפֵּר לְנוֹעָה עַל הַבִּנְיָן וְעַל הַשְּׁכוּנָה: אֵיפֹה הַסּוּפֶּרְמַרְקֶט הַקָּרוֹב, אֵיזֶה קַו אוֹטוֹבּוּס נוֹסֵעַ לְמֶרְכַּז הָעִיר, וּמִי הָרוֹפֵא הַמִּשְׁפַּחְתִּי בַּמִּרְפָּאָה מִמּוּל. הוּא גַּם הִזְהִיר אוֹתָהּ, בְּחִיּוּךְ, שֶׁהַשְּׁכֵנָה מִתַּחַת מַכִינָה לִפְעָמִים אֹכֶל שֶׁרֵיחוֹ מַגִּיעַ עַד הַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית, אֲבָל שֶׁזֶּה “לְגַמְרֵי שָׁוֶה”.

נוֹעָה הוֹדְתָה שֶׁהִיא הִתְרַגְּשָׁה קְצָת מֵהַכַּמּוּת שֶׁל הַמֵּידָע הֶחָדָשׁ, אֲבָל בְּעִקָּר הִיא הִרְגִּישָׁה הַקָּלָה: לְאַחַר חֳדָשִׁים שֶׁל אִי־וַדָּאוּת, סוֹף סוֹף הָיָה לָהּ מָקוֹם קָבוּעַ, וְאֲנָשִׁים שֶׁמּוּכָנִים לַעֲזֹר לָהּ בְּלִי שֶׁהִיא צְרִיכָה לְבַקֵּשׁ פַּעֲמַיִם. איתי הבטיח לה שאם היא צריכה עוד עזרה, בסידור הרהיטים או אפילו סתם עם המדריך למכשירי החשמל שהגיע רק בעברית, היא תמיד יכולה לדפוק על הדלת שלו.

בְּסוֹף הָעֶרֶב, אחרי שכל הארגזים כבר היו בפנים, נועה עמדה מול הדלת הפתוחה של הדירה החדשה שלה והביטה סביב. היא הבינה שהיא לא רק קיבלה דירה חדשה, אלא גם שכונה חדשה, אנשים חדשים, ואולי גם חברים חדשים. “תודה,” היא אמרה לאיתי, “לא חשבתי שהיום הראשון יהיה כל כך קל.”