לבקש בנימוס: תשכב, תשכבי
בבדיקה גופנית מבקשים מהמטופל לעשות הרבה דברים: לשבת, לשכב על מיטת הבדיקה, לנשום עמוק. בעברית מבקשים בנימוס בעתיד: ״תשכב בבקשה על הגב״. אפשר גם לשאול: ״אפשר לשכב על הגב?״ – ״אפשר״, ואחריו שם פועל.
פעילות אינטראקטיבית
בקשות בבדיקה: אל מטופל / אל מטופלת
תשכב / תשכבי על הגב, בבקשה — allongez-vous sur le dos, s'il vous plaît / please lie on your back
תשב / תשבי על המיטה — asseyez-vous sur le lit / sit on the bed
תנשום / תנשמי עמוק — respirez profondément / take a deep breath
תפתח / תפתחי את הפה — ouvrez la bouche / open your mouth
תוריד / תורידי את החולצה — enlevez votre haut / take off your shirt
תרים / תרימי את היד — levez le bras / raise your arm
תגיד / תגידי לי אם כואב — dites-moi si ça fait mal / tell me if it hurts
אפשר להוריד את החולצה? — vous pouvez enlever votre haut ? / could you take your shirt off?
לעשות את הפעילות ב-elev oulpanאיך מבקשים בנימוס ממטופלת לפתוח את הפה?
להציג את התשובה והפתרון
״תפתחי את הפה, בבקשה״, או ״אפשר לפתוח את הפה?״. עתיד, ואל אישה – עם ־י בסוף.
יש בעברית גם ציווי: ״שכב!״, ״שבי!״. הוא נכון בדקדוק, אבל נשמע כמו פקודה, כמו בצבא. אל מטופל לא מדברים כך: בבית החולים ובמרפאה אומרים עתיד, ומוסיפים ״בבקשה״.
הטעות הנפוצה: ציווי במקום בקשה, זכר במקום נקבה, ו־ו שנשארת.
הציווי נשמע כמו פקודה. אל מטופל מבקשים בעתיד, עם ״בבקשה״.
אל אישה מוסיפים ־י בסוף: תשכבי, תשבי, תרימי.
״תנשום״ כותבים עם ו. כשמוסיפים ־י, התנועה משתנה וה־ו נעלמת: תנשמי. כך גם תעצור – תעצרי.
איך אומרים למטופלת לעצור את הנשימה לרגע?
להציג את התשובה והפתרון
״תעצרי את הנשימה, בבקשה״ – בלי ו, כי יש ־י בסוף. אל מטופל: ״תעצור את הנשימה, בבקשה״.
להסביר לפני שעושים: אני הולך ל...
לפני כל צעד אומרים למטופל מה עומד לקרות. משתמשים בעתיד הקרוב: ״אני הולך / אני הולכת״, ואחריו שם פועל. ״אני הולך למדוד לך לחץ דם.״ ״אני הולכת ללחוץ על הבטן.״ בזמן הפעולה עוברים להווה: ״עכשיו אני מקשיב לריאות.״
פעילות אינטראקטיבית
בדיקת בטן במרפאה
הרופאה בודקת מטופל שמתלונן על אי־נוחות בבטן.
הרופאה
עכשיו אני הולכת לבדוק לך את הבטן. תשכב בבקשה על הגב.
המטופל
ככה?
הרופאה
כן. תכופף קצת את הברכיים, ותשחרר את הבטן.
הרופאה
אני הולכת ללחוץ על הבטן. תגיד לי אם כואב.
המטופל
כאן לא כואב.
הרופאה
ופה, בצד ימין למטה?
המטופל
פה קצת כן.
הרופאה
תודה. עכשיו אני מקשיבה לבטן עם הסטטוסקופ. סיימנו, אתה יכול לקום.
לעשות את הפעילות ב-elev oulpanרופא רוצה למדוד לחץ דם למטופלת. מה הוא אומר לפני שהוא מתחיל?
להציג את התשובה והפתרון
״אני הולך למדוד לך לחץ דם.״ הוא מדבר על עצמו, ולכן ״הולך״ בזכר. רופאה אומרת: ״אני הולכת למדוד לך לחץ דם.״
הטעות הנפוצה: פועל בהווה אחרי ״הולך״, ו״הולך״ שלא מתאים למי שמדבר.
אחרי ״הולך״ או ״הולכת״ בא שם פועל, עם ל: למדוד, ללחוץ, לבדוק.
״הולך״ או ״הולכת״ מתאים למי שמדבר, לא למטופל. אחות אומרת ״אני הולכת״, גם אל מטופל.
האח רוצה להקשיב לריאות של מטופלת. מה הוא אומר לה, לפני ובזמן הבדיקה?
להציג את התשובה והפתרון
לפני: ״אני הולך להקשיב לריאות.״ בזמן הבדיקה: ״תנשמי עמוק, בבקשה.״ על עצמו הוא מדבר בזכר, ואל המטופלת – בנקבה.
המדדים החיוניים: איך אומרים, איך כותבים
מדדים חיוניים – חמש מדידות שעושים כמעט לכל מטופל: חום, לחץ דם, דופק, קצב נשימה וסטורציה. בשיחה אומרים את המספרים במילים. ברשומה כותבים אותם בספרות, בדרך כלל בשורה אחת.
חום – ״שלושים ושבע נקודה שתיים״. מ־38 ומעלה – יש חום.
לחץ דם – ״מאה שלושים על שמונים״. ברשומה כותבים גם: ל״ד 130/80.
דופק – ״שמונים ושמונה, סדיר״. תקין במבוגר: 60 עד 100 לדקה.
קצב נשימה – ״שש־עשרה לדקה״. תקין במבוגר: 12 עד 20 לדקה.
סטורציה – ״תשעים ושבע אחוז״. אצל אדם בריא: 95% ומעלה, באוויר החדר.
רוצה לדעת אם הבנת?
ב-elev oulpan כל תרגיל נבדק ברגע שעונים, ורמז מגיע בדיוק כשנתקעים.
לתרגל ב-elev oulpanהמדדים של מטופל: חום 38.5, דופק 110, סטורציה 98%. איזה מדדים לא תקינים?
להציג את התשובה והפתרון
החום (38.5 – יש חום) והדופק (110 – מעל 100, דופק מהיר). סטורציה של 98% תקינה.
הטעות הנפוצה: לשכוח את ״על״, ולספור בשעה.
בין שני המספרים של לחץ הדם אומרים ״על״. כותבים קו נטוי: 130/80.
את הדופק ואת הנשימות סופרים בדקה אחת: לדקה.
איך תגידו למטופלת שלחץ הדם שלה 120/70?
להציג את התשובה והפתרון
״לחץ הדם שלך מאה עשרים על שבעים.״ ואפשר להוסיף מילה אחת: ״תקין״.
הכלים של הבדיקה
לכל מדידה יש כלי משלה. כדאי לומר למטופל גם מה הכלי עושה: ״זה אוקסימטר, הוא מודד את הסטורציה.״ מטופל שמבין מה קורה – רגוע יותר.
מדחום – מודד חום: באוזן, בפה או מתחת לבית השחי.
מד לחץ דם – שרוול על הזרוע, מעל המרפק.
אוקסימטר – אטב קטן על האצבע: סטורציה ודופק.
סטטוסקופ – מקשיבים בו ללב, לריאות ולבטן.
פנס – בודקים בו את הגרון ואת האישונים.
פטיש רפלקסים – בודקים בו רפלקסים, למשל בברך.
המטופלת שואלת: ״מה זה, על האצבע שלי?״. מה עונים לה?
להציג את התשובה והפתרון
״זה אוקסימטר. הוא מודד את הסטורציה – כמה חמצן יש בדם – ואת הדופק. זה לא כואב.״
מהבדיקה אל הרשומה
ברשומה כותבים את הבדיקה במילים קצרות, לפי מערכות: ריאות, לב, בטן, גפיים. בשיחה אומרים ״בלי״; ברשומה כותבים ״ללא״: ללא חרחורים, ללא בצקות.
״אני שומע את הריאות טוב, משני הצדדים״ – ברשומה: ריאות: בהאזנה – כניסת אוויר טובה בשני הצדדים.
״הבטן רכה, ולא כואב לו כשאני לוחצת״ – ברשומה: בטן: רכה, לא רגישה.
״הלב דופק בקצב קבוע, בלי רעש מיוחד״ – ברשומה: לב: קולות לב סדירים, ללא אוושה.
״אין לה נפיחות ברגליים״ – ברשומה: גפיים: ללא בצקות.
המטופלת אומרת: ״כשאת לוחצת פה, בצד שמאל למטה, זה כואב לי.״ איך כותבים את הממצא ברשומה?
להציג את התשובה והפתרון
״בטן: רגישה בצד שמאל למטה.״ ״רגישה״ בנקבה, כי ״בטן״ היא מילה בנקבה.
הטעות הנפוצה: תואר בזכר אחרי מילה בנקבה, ומילה של שיחה ברשומה.
״בטן״ היא מילה בנקבה, ולכן רכה, רגישה.
התואר מתאים ל״כניסה״, שהיא בנקבה, ולא ל״אוויר״: כניסת אוויר טובה, כניסת אוויר מופחתת.
״בלי״ – בשיחה. ברשומה כותבים ״ללא״.
איך תכתבו ברשומה: ״הריאות נקיות, אני לא שומע שום רעש מיוחד״?
להציג את התשובה והפתרון
״ריאות: כניסת אוויר טובה בשני הצדדים, ללא חרחורים וללא צפצופים.״
בדיקה גופנית
מדדים חיוניים
קצב נשימה
סטטוסקופ
האזנה
אוקסימטר
פטיש רפלקסים
מיטת בדיקה