לקראת הבגרות: מה כל פועל הוראה דורש ממני באמת — 5

התשובה: ב לציין שתי סיבות, ולהסביר בפירוט רק אחת מהן

הפתרון:

יש כאן שתי משימות: להציג שתיים (בקצרה) ולהסביר אחת (בפירוט). מי שהסביר את שתיהן בזבז זמן; מי שהציג אחת איבד נקודות.

התשובה: לא נכון

הפתרון:

לא נכון. הבוחן רוצה לשמוע אתכם, לא את הדף. מחזיקים כרטיסיות עם מילות מפתח בלבד.

התשובה: משפט פתיחה שמושך את הקהל · הצגת הנושא ושלושת החלקים שידובר בהם · גוף ההרצאה, עם מעברים ברורים בין החלקים · סיכום: ׳לסיכום, ראינו ש...׳ · הזמנה לשאלות מהקהל

הפתרון:

הקהל צריך לדעת מראש לאן הולכים, ולכן מציגים את המבנה מיד אחרי הפתיחה. השאלות באות תמיד בסוף.

התשובה: בהרצאה שלי אדבר על שלושה דברים — פתיחה · עכשיו אעבור לנקודה השנייה — מעבר בין חלקים · לסיכום, ראינו ש... — סיום · שאלה טובה. לדעתי... — מענה לשאלה של הבוחן

הפתרון:

לכל חלק בהצגה יש ביטויים קבועים. הם עוזרים לקהל לעקוב, ועוזרים לכם לא ללכת לאיבוד.

התשובה: כשהבוחן שואל שאלה שאינכם יודעים, עדיף לומר ׳אני לא בטוח, אבל אני חושב ש...׳ מאשר להמציא.

הפתרון:

תשובה כנה עם ניסיון לחשוב מקבלת נקודות. המצאה שהבוחן מזהה מורידה את הרושם מכל ההצגה.

התשובה: כרטיסיות עם מילות מפתח — מתאים · לקרוא מהדף בלי להרים את הראש — לא מתאים · קשר עין עם הקהל — מתאים · לדבר מהר כדי לסיים בזמן — לא מתאים · לחזור בקול על הנקודה החשובה ביותר — מתאים

הפתרון:

קשר עין, קצב רגוע וחזרה על העיקר עוזרים לקהל. קריאה מהדף ודיבור מהיר מרחיקים אותו.

התשובה: א משפטים שמראים במה המקורות דומים ובמה הם שונים

הפתרון:

׳שניהם מדברים על העלייה׳ אינו השוואה. חסרים משפטים כמו ׳בשניהם... אבל בניגוד למקור הראשון...׳.

התשובה: נכון

הפתרון:

נכון. דיון פירושו להציג צדדים שונים ולסיים בעמדה מנומקת. צד אחד בלבד הוא טענה, לא דיון.

התשובה: ד הפתיחה ארוכה מדי ביחס לשאר ההצגה

הפתרון:

חלוקה נכונה: דקה פתיחה, שבע דקות גוף, דקה סיכום, דקה לשאלות. פתיחה של חמש דקות גוזלת את הגוף ואת הסיכום.

התשובה: בסעיף שבו כתוב ׳נמקו׳, אחרי הטענה חייב לבוא נימוק.

הפתרון:

נימוק הוא הסיבה שתומכת בטענה. בלי הנימוק, הטענה מקבלת לכל היותר חצי מהניקוד.