מכתב מהסבתא

סבתא ז'קלין היקרה,

אני כותבת לך מהחדר החדש שלי בבית שלנו בנתניה, ליד הים. עברו כבר שמונה חודשים מאז שעלינו ארצה, וקשה לי להאמין כמה השתנה. בהתחלה לא הבנתי כלום בבית הספר, והמורים דיברו מהר מדי בשבילי. עכשיו אני כבר עונה בכיתה בעברית, ולפעמים אפילו שוכחת איך אומרים מילה מסוימת בצרפתית.

יש לי חברה חדשה בשם נועה, שיושבת לידי בכיתה ולומדת איתי לבחינות. בהתחלה היא לא הבינה למה אני עצובה כל כך הרבה, אבל כשסיפרתי לה שאני מתגעגעת אלייך ואל הבית הישן שלנו בליון, היא הקשיבה בסבלנות והזמינה אותי הביתה כל יום שישי לארוחת ערב שבת. המשפחה שלה מקבלת אותי כאילו הייתי בת שלהם. מלבד נועה, הצטרפתי גם לחוג ריקוד עממי שנפתח בבית הספר, ולמדתי כבר שלושה ריקודים ישראליים שאני בטוחה שיצחיקו אותך אם תראי אותי רוקדת. המורה לריקוד אומרת שיש לי כישרון, אבל אני חושבת שהיא אומרת את זה לכל התלמידות החדשות כדי לעודד אותן.

אני יודעת שאת שאלת בשיחה האחרונה אם אני מתחרטת שעלינו. אני חושבת שהתשובה היא לא, למרות שיש רגעים קשים. יש כאן שמש כל השנה, הים קרוב מאוד, ואפשר לנסוע לירושלים ביום אחד ולחזור בערב. אבא אומר שבעבודה החדשה שלו הוא מרגיש שהוא תורם למשהו גדול יותר מעצמו, וגם אמא מתחילה ללמד צרפתית בבית ספר תיכון קרוב. גם אחי הקטן, דניאל, שהיה הכי מפוחד מכולנו לפני העלייה, כבר מצא חברים בגן ולומד לשיר שירים בעברית שהוא שר לנו כל ערב בבית, גם כשאף אחד לא מבקש ממנו. אמא אומרת שהוא הסתגל הכי מהר מכולנו, כי ילדים קטנים לא מתביישים לטעות.

בבית הספר התחלתי גם ללמוד קצת ערבית, כי זו שפה שנלמדת כאן החל מכיתה חמישית, ואני חושבת שתתגאי בי כשתשמעי אותי מנסה לדבר גם בשפה הזאת. בסופי שבוע אנחנו הולכים הרבה לשוק הפתוח שליד הבית, וזה עדיין מרגש אותי כל פעם מחדש: הצבעים, הריחות, המוכרים שצועקים מחירים, כל כך שונה מהשווקים המכוסים והשקטים שהכרתי בליון. אבא תמיד קונה שם תבלינים שהוא לא מכיר את השמות שלהם בעברית, ומנסה לבשל איתם מנות חדשות בכל שבוע, לפעמים בהצלחה ולפעמים לא.

מה שהכי חסר לי זה הביקורים אצלך בכל יום ראשון, כשהיית מכינה לי קרואסונים ומספרת סיפורים על סבא. אני מקווה שנוכל לבוא לבקר אותך בקיץ הקרוב, או שאולי את תבואי אלינו סוף סוף לראות את הבית החדש ואת הים מהחלון של החדר שלי.

בינתיים אני שולחת לך תמונות מהטיול האחרון שלנו למדבר יהודה, ומקווה שתכתבי לי בקרוב על מה שקורה אצלכם בליון. הטיול למדבר יהודה היה חוויה שלא שכחתי, במיוחד הלילה שישנו שם באוהלים וראינו יותר כוכבים ממה שראיתי אי פעם בחיי, גם בכפר של סבא וסבתא בצרפת. אני אוהבת אותך מאוד ומתגעגעת כל יום.

באהבה רבה, ליאור