החתולים של הרחוב

בכל עיר בישראל אפשר לראות חתולי רחוב מסתובבים בין הבתים, ליד פחי האשפה ובחניות. מומחים מעריכים שיש בישראל יותר מחצי מיליון חתולים שאין להם בעלים, וזה אחד השיעורים הגבוהים בעולם ביחס למספר התושבים. התופעה החלה עוד בתקופת המנדט הבריטי, כשהביאו חתולים לישראל כדי להילחם בעכברים, ומאז האוכלוסייה גדלה ללא שליטה. מחקר שנערך לאחרונה על ידי אוניברסיטה בישראל בדק את התפלגות חתולי הרחוב בין הערים הגדולות, ומצא שבתל אביב יש את הצפיפות הגבוהה ביותר, בעיקר סביב שוקי המזון ובתי הקפה, שם קל למצוא שאריות אוכל. לעומת זאת, בערים חדשות יותר במרכז הארץ, שם התכנון העירוני כלל פחות פחי אשפה פתוחים, האוכלוסייה קטנה יותר באופן משמעותי.

לחתולי הרחוב יש חיים קשים יותר מאשר לחתולי בית. תוחלת החיים הממוצעת שלהם היא רק כשלוש עד חמש שנים, לעומת חתול בית שיכול לחיות מעל חמש עשרה שנה. הם חשופים למחלות, לתאונות דרכים ולרעב, בעיקר בחודשי הקיץ החמים כשקשה למצוא מים. עם זאת, רבים מתושבי הערים מאכילים אותם באופן קבוע ומתייחסים אליהם כמעט כמו לחיות מחמד של השכונה. בנוסף לסכנות הבריאותיות, חתולי רחוב עלולים גם לסבול מהתנהגות לא הוגנת מצד בני אדם, כמו הרעלה מכוונת או פגיעה פיזית, תופעות שהחוק הישראלי מתייחס אליהן כעבירה פלילית חמורה. ארגוני זכויות בעלי חיים דיווחו על עלייה במספר התלונות המוגשות למשטרה בנושא הזה בשנים האחרונות, אם כי לא תמיד קל להוכיח מי אחראי למעשה.

בשנים האחרונות פועלות בישראל עמותות רבות שמטרתן לצמצם את אוכלוסיית החתולים בדרך הומנית. השיטה הנפוצה ביותר נקראת תפוס-סרס-שחרר: מתנדבים לוכדים חתולים, מעבירים אותם לווטרינר לניתוח עיקור, ואז משחררים אותם חזרה לאזור שבו נתפסו. השיטה הזו נחשבת יעילה יותר מהשמדה, כי היא מונעת המשך התרבות בלי לפגוע בחתולים החיים.

בעיר באר שבע, למשל, פועלת עמותה מקומית שמארגנת ימי עיקור חינם פעם בחודש, ומאות תושבים כבר הביאו אליה חתולים משכונתם. עמותות אחרות מתמחות בטיפול בגורי חתולים שנולדו בלי אמא, ומגייסות מתנדבים שמאכילים אותם כל שעתיים ביום ובלילה, ממש כמו שמטפלים בתינוק אנושי, עד שהם מספיק חזקים כדי לאכול לבד. חלק מהעיריות בישראל, כמו תל אביב וחיפה, מפעילות תוכניות עיקור ממומנות בעצמן ומעודדות תושבים לדווח על מקרים של חתולים חולים או פצועים. עיריות אחרות עדיין נאבקות בתקציב מוגבל ובמחלוקת בין תושבים שאוהבים את החתולים לבין כאלה שרואים בהם מטרד ורוצים שיורחקו מהשכונה.

מומחי בעלי חיים ממליצים לתושבים שרוצים לעזור לא להאכיל חתולים במקומות אקראיים, אלא לתאם עם עמותה מקומית שיודעת איפה יש מושבות חתולים קבועות ואיך לדאוג להן בלי ליצור בעיות תברואה. כך אפשר לעזור לחתולים בלי לגרום נזק לשכונה, ולתת להם סיכוי טוב יותר לחיים ארוכים ובריאים ברחובות הערים.