ענה על שלושה מארבעת הסעיפים א–ד שלפניך. אם תענה על יותר משלושה סעיפים, ייבדקו רק שלוש התשובות הראשונות במחברתך.
תרגיל 1
א. לפניך טרפז ABCD(AB∥CD). נתון: שטח המשולש ADC הוא 24 ושטח המשולש ADB הוא 12.(1) חשב את היחס בין אורך הבסיס הגדול ובין אורך הבסיס הקטן של הטרפז ABCD.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:2
הפתרון:
SADCSADB=2DC⋅h=2AB⋅h
h הוא גובה הטרפז. הוא גם הגובה של המשולש ADC לבסיס DC, וגם הגובה של המשולש ADB לבסיס AB, כי AB∥CD
ABDC=SADBSADC=1224=2
מחלקים את שני השטחים: 2h מצטמצם
הבסיס הגדול DC ארוך פי 2 מן הבסיס הקטן AB: היחס הוא 2:1.
תרגיל 2
א. לפניך טרפז ABCD(AB∥CD). נתון: שטח המשולש ADC הוא 24 ושטח המשולש ADB הוא 12.(2) חשב את שטח הטרפז ABCD.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:36
הפתרון:
SABC=2AB⋅h=SADB=12
למשולשים ABC ו־ADB יש אותו בסיס AB ואותו גובה h
SABCD=SADC+SABC=24+12=36
האלכסון AC מחלק את הטרפז לשני משולשים
שטח הטרפז הוא 36. בדיקה: DC=2AB, ולכן SABCD=2(AB+2AB)⋅h=3⋅2AB⋅h=3⋅12=36.
תרגיל 3
ב (1). בעבור כל n טבעי, הוכח באינדוקציה או בדרך אחרת את הטענה: (1+11)⋅(1+21)⋅(1+31)⋅…⋅(1+n1)=n+1
n מספר טבעי
(1+11)⋅(1+21)⋅(1+31)⋅…⋅(1+n1)=n+1
להציג את התשובה והפתרון
1+11=2=1+1 — בדיקה עבור n=1
(1+11)⋅…⋅(1+k1)=k+1 — הנחת האינדוקציה
(1+11)⋅…⋅(1+k+11)=(k+1)(1+k+11) — כופלים בגורם ה־(k+1) ומציבים את הנחת האינדוקציה
(k+1)(1+k+11)=(k+1)+1=k+2 — פתיחת סוגריים: (k+1)⋅k+11=1
(1+11)⋅…⋅(1+k+11)=k+2 — זו הטענה עבור n=k+1; עם הבדיקה עבור n=1, היא נכונה לכל n טבעי
הפתרון:
1+11=2=1+1
הבדיקה עבור n=1
(1+11)⋅…⋅(1+k1)⋅(1+k+11)=(k+1)⋅k+1k+2
הנחת האינדוקציה, ואז הגורם ה־(k+1):1+k+11=k+1k+2
(k+1)⋅k+1k+2=k+2=(k+1)+1
זו הטענה עבור n=k+1
דרך אחרת: כל גורם הוא 1+m1=mm+1, ולכן המכפלה היא 12⋅23⋅…⋅nn+1. כל מונה מצטמצם עם המכנה שאחריו, ונשאר 1n+1=n+1.
תרגיל 4
ב (2). חשב את המכפלה: (1+21)⋅(1+31)⋅(1+41)⋅(1+51)⋅…⋅(1+991)
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:50
הפתרון:
(1+11)⋅(1+21)⋅…⋅(1+991)=99+1=100
הטענה של סעיף ב (1) עם n=99
1+11=2
המכפלה המבוקשת מתחילה בגורם השני, בלי הגורם הזה
2100=50
מחלקים את המכפלה המלאה בגורם החסר
המכפלה היא 50. המלכודת: לענות 100, ולשכוח שהמכפלה מתחילה ב־1+21.
תרגיל 5
ג. בעבור כל אחת מן הטענות (1)–(2) שלפניך, קבע אם היא נכונה לכל x. נמק. (1)sin(2π−x)=sin(2π+x)
אנכונה רק כאשר x=0: רק אז הזוויות 2π−x ו־2π+x שוות
בנכונה לכל x: שני האגפים שווים ל־cosx
גלא נכונה לכל x: אגף שמאל שווה ל־cosx, ואגף ימין שווה ל־−cosx
דלא נכונה לכל x: אגף שמאל שווה ל־cosx, ואגף ימין שווה ל־sinx
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ב נכונה לכל x: שני האגפים שווים ל־cosx
הפתרון:
sin(2π−x)=cosx
זהות של זוויות משלימות ל־2π
sin(2π+x)=sin(π−(2π+x))=sin(2π−x)=cosx
sin(π−t)=sint
הטענה נכונה לכל x: שני האגפים שווים ל־cosx. המלכודת: לחשוב שזוויות שונות נותנות סינוס שונה — שתי הזוויות 2π−x ו־2π+x סימטריות סביב 2π.
תרגיל 6
ג. בעבור כל אחת מן הטענות (1)–(2) שלפניך, קבע אם היא נכונה לכל x. נמק. (2)sin(2π−x)=sin(x−2π)
אנכונה לכל x: שני האגפים שווים ל־cosx
בנכונה לכל x: סינוס היא פונקציה זוגית, ולכן sin(−t)=sint
גלא נכונה לכל x: אגף ימין שווה ל־−cosx, ולמשל ב־x=0 אגף שמאל הוא 1 ואגף ימין הוא −1
דלא נכונה לכל x: אין אף x שבעבורו השוויון מתקיים
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ג לא נכונה לכל x: אגף ימין שווה ל־−cosx, ולמשל ב־x=0 אגף שמאל הוא 1 ואגף ימין הוא −1
הפתרון:
sin(x−2π)=−sin(2π−x)=−cosx
סינוס היא פונקציה אי־זוגית: sin(−t)=−sint
cosx=−cosx⟺cosx=0
השוויון מתקיים רק כאשר cosx=0
xsin(−2π)=0:sin2π=1=−1
דוגמה נגדית
הטענה אינה נכונה לכל x: היא מתקיימת רק כאשר cosx=0 (למשל x=2π), ו־x=0 היא דוגמה נגדית.
תרגיל 7
ד. לפניך הגרף של פונקציה f(x), המוגדרת לכל x. לפונקציה f(x) אסימפטוטה אופקית שמשוואתה היא y=1 (ראה סרטוט), ו־2 נקודות קיצון בדיוק: נקודת מקסימום (0,3) ונקודת מינימום (−2,−1). נגדיר את הפונקציה g(x)=f(−x)+1. גם הפונקציה g(x) מוגדרת לכל x.(1) מצא את משוואת האסימפטוטה האופקית של הפונקציה g(x). נמק.
y= ____
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:y= 2
הפתרון:
x→±∞:f(−x)→1
כאשר x→∞, אז −x→−∞, ולהפך; והפונקציה f שואפת ל־1 בשני הכיוונים
g(x)=f(−x)+1→1+1=2
y=2. השיקוף f(−x) סביב ציר ה־y משאיר את האסימפטוטה y=1 במקומה, וההזזה ב־1 למעלה מעבירה אותה ל־y=2.
תרגיל 8
ד. לפניך הגרף של פונקציה f(x), המוגדרת לכל x. לפונקציה f(x) אסימפטוטה אופקית שמשוואתה היא y=1 (ראה סרטוט), ו־2 נקודות קיצון בדיוק: נקודת מקסימום (0,3) ונקודת מינימום (−2,−1). נגדיר את הפונקציה g(x)=f(−x)+1. גם הפונקציה g(x) מוגדרת לכל x.(2) מצא את שיעורי נקודות הקיצון של הפונקציה g(x), וקבע את סוגן.
( ____ , ____ ) ו־( ____ , ____ ) (משמאל לימין)
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:( 0 , 4 ) ו־( 2 , 0 ) (משמאל לימין)
הפתרון:
f(−x):(0,3)→(0,3),(−2,−1)→(2,−1)
שיקוף סביב ציר ה־y: שיעור ה־x מחליף סימן, ושיעור ה־y וסוג הקיצון לא משתנים
g(x)(2,0)=f(−x)+1:(0,4)
הזזה ב־1 למעלה: מוסיפים 1 לשיעור ה־y, וסוג הקיצון לא משתנה
נקודת מקסימום (0,4) ונקודת מינימום (2,0). המלכודת: להחליף את הסימן של שיעור ה־y במקום את הסימן של שיעור ה־x — זה היה השיקוף −f(x), שהופך מקסימום למינימום.
נתונה סדרה חשבונית A עולה שאיבריה הם a1,a2,a3,…, והפרשה d. מסמנים ב־Sn את סכום n האיברים הראשונים בסדרה A, לכל n טבעי. מגדירים סדרה נוספת, B, שאיבריה הם b1,b2,b3,…. איברי הסדרה B מקיימים bn=Sn+1−Sn, לכל n טבעי.
תרגיל 1
א (1). האם הסדרה B היא סדרה חשבונית? נמק.
אלא: bn הוא הפרש של שני סכומים, ולכן ההפרש bn+1−bn תלוי ב־n
בלא: רק הסדרה A נתונה כסדרה חשבונית
גכן: bn+1−bn=Sn+2−Sn, ולכן ההפרש של B הוא 2d
דכן: bn=an+1, ולכן bn+1−bn=an+2−an+1=d
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ד כן: bn=an+1, ולכן bn+1−bn=an+2−an+1=d
הפתרון:
bn=Sn+1−Sn=an+1
בסכום של n+1 איברים יש איבר אחד יותר מבסכום של n איברים: האיבר ה־(n+1)
bn+1−bn=an+2−an+1=d
ההפרש קבוע
כן: B היא סדרה חשבונית, והפרשה d, כמו ההפרש של A.
תרגיל 2
א (2). האם הסדרה B זהה לסדרה A? נמק.
אלא: bn=an+1=an+d, ו־d>0 כי הסדרה A עולה
בלא: ההפרש של הסדרה B הוא 2d
גכן: לשתי הסדרות אותו הפרש d
דכן: bn=Sn+1−Sn=an
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:א לא: bn=an+1=an+d, ו־d>0 כי הסדרה A עולה
הפתרון:
b1b2…bn=a2=a3=an+1
סעיף א (1)
bn−an=an+1−an=d>0
הסדרה A עולה, ולכן d>0
לא: B היא הסדרה A בלי האיבר הראשון שלה, וכל איבר של B גדול ב־d מן האיבר שבאותו מקום ב־A. המלכודת: אותו הפרש אינו אומר אותה סדרה — צריך גם אותו איבר ראשון.
תרגיל 3
מסמנים ב־Tn את סכום n האיברים הראשונים בסדרה B, לכל n טבעי. ב. הוכח כי לכל n טבעי זוגי מתקיים: Tn=−d(b1+b2)(b1−b2)+(b3+b4)(b3−b4)+…+(bn−1+bn)(bn−1−bn).
הזוגיות של n חשובה: בלעדיה האיבר האחרון bn נשאר בלי זוג. ואפשר לחלק ב־−d רק כי d=0 — הסדרה עולה.
תרגיל 4
מסמנים ב־Tn את סכום n האיברים הראשונים בסדרה B, לכל n טבעי. נתון: b12−b22+b32−b42+…+b392−b402=−95,T5=−20.ג. חשב את d ואת b1 (אפשר להיעזר בסעיף ב).
סכום של סדרה חשבונית; 5 אי־זוגי, ולכן כאן לא משתמשים בסעיף ב
T40=240(2b1+39d)=20(−8+35d)
מציבים b1=−4−2d
20d(−8+35d)=95⇒140d2−32d−19=0
משווים ל־d95, כופלים ב־d ומחלקים ב־5
dd=28032±108:d=0.5=−7019
322+4⋅140⋅19=11664=108; הסדרה עולה, ולכן d>0 ו־d=0.5
b1=−4−2⋅0.5=−5
d=0.5 ו־b1=−5. המלכודת: לשכוח לפסול את d=−7019 — הסדרה A עולה.
תרגיל 5
מסמנים ב־Tn את סכום n האיברים הראשונים בסדרה B, לכל n טבעי. נתון: b12−b22+b32−b42+…+b392−b402=−95,T5=−20. מחברים בזה אחר זה את איברי הסדרה A הנמצאים במקומות האי־זוגיים, החל באיבר הראשון. ד. מהו המספר המינימלי של איברים שיש לחבר באופן זה כדי שהסכום שיתקבל יהיה מספר חיובי שלם? נמק.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:14
הפתרון:
a1=a2−d=b1−d=−5−0.5=−5.5
b1=a2 (סעיף א)
a1,a3,a5,…:−5.5,−4.5,−3.5,…
האיברים במקומות האי־זוגיים: סדרה חשבונית שהפרשה 2d=1
Uk=2k(2⋅(−5.5)+(k−1)⋅1)=2k(k−12)
Uk — הסכום של k איברים כאלה
Uk>0⟺k>12
k חיובי
U13U14=213⋅1=6.5=214⋅2=14
U13 חיובי אך אינו שלם
צריך לחבר 14 איברים לפחות (הסכום אז 14). כל איבר שמחברים הוא מספר שלם ועוד חצי, ולכן הסכום שלם רק כאשר מספר האיברים זוגי. המלכודת: לעצור ב־13 איברים — הסכום חיובי, אבל 6.5 אינו שלם.
בקופסה יש שלוש סוכריות בטעם תות ושתי סוכריות בטעם מנטה. ליאור מוציא באקראי סוכרייה מן הקופסה. אם הסוכרייה היא בטעם מנטה – הוא מחזיר אותה לקופסה, ואם היא בטעם תות – הוא אוכל אותה מייד.
תרגיל 1
א. ליאור מוציא מן הקופסה שלוש סוכריות בזו אחר זו באופן המתואר בתחילת השאלה. (1) חשב את ההסתברות שליאור יאכל בדיוק סוכרייה אחת.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:0.366
הפתרון:
53⋅42⋅42=0.15
תות ואז מנטה פעמיים: אחרי שאכל סוכרייה, בקופסה 2 סוכריות תות ו־2 מנטה
52⋅53⋅42=0.12
מנטה, תות, מנטה: המנטה חוזרת לקופסה, ולכן ההוצאה השנייה עדיין מתוך 5
52⋅52⋅53=0.096
מנטה, מנטה, תות
0.15+0.12+0.096=0.366
שלושה מסלולים זרים
ההסתברות היא 0.366. המלכודת: לחשב כאילו כל סוכרייה שהוצאה נשארת בחוץ — רק סוכריות התות יוצאות מן הקופסה.
תרגיל 2
א. ליאור מוציא מן הקופסה שלוש סוכריות בזו אחר זו באופן המתואר בתחילת השאלה. (2) חשב את ההסתברות שליאור אכל את הסוכרייה השנייה שהוא הוציא, אם ידוע כי ליאור אכל בדיוק סוכרייה אחת.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:0.3279
הפתרון:
0.366
ההסתברות שאכל בדיוק סוכרייה אחת (סעיף א (1))
0.12
מבין שלושת המסלולים, רק במסלול מנטה, תות, מנטה הוא אוכל את הסוכרייה השנייה
0.3660.12=6120≈0.328
הסתברות מותנית
ההסתברות היא 6120≈0.328. המלכודת: לענות 0.12 — זו ההסתברות של החיתוך, ועוד לא חילקנו בהסתברות של התנאי.
תרגיל 3
ב. ליאור מוציא מן הקופסה n סוכריות בזו אחר זו באופן המתואר בתחילת השאלה. הבע בעזרת n את ההסתברות שליאור יאכל סוכרייה אחת לפחות.
אn⋅53⋅(52)n−1
ב53⋅(52)n−1
ג1−(53)n
ד1−(52)n
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ד 1−(52)n
הפתרון:
(52)n
הוא לא אוכל אף סוכרייה רק אם הוציא מנטה בכל n ההוצאות; כל מנטה חוזרת לקופסה, ולכן בכל הוצאה ההסתברות היא 52
1−(52)n
המאורע המשלים: סוכרייה אחת לפחות
ההסתברות היא 1−(52)n. דרך המאורע המשלים אין צורך לעקוב אחרי ההסתברויות שמשתנות אחרי כל סוכריית תות.
תרגיל 4
ג. ליאור קיבל שתי קופסאות סוכריות, כל אחת מהן זהה לקופסה המתוארת בתחילת השאלה. ליאור מוציא שלוש סוכריות מכל אחת משתי הקופסאות, באופן המתואר בתחילת השאלה. חשב את ההסתברות שליאור יאכל בדיוק שלוש סוכריות, שלושתן מאותה קופסה.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:0.0128
הפתרון:
53⋅42⋅31=101
מקופסה אחת הוא אוכל שלוש סוכריות: תות שלוש פעמים
(52)3=1258
ומן הקופסה השנייה הוא לא אוכל אף סוכרייה: מנטה שלוש פעמים
2⋅101⋅1258=125016=6258=0.0128
הקופסה שממנה אכל יכולה להיות הראשונה או השנייה
ההסתברות היא 6258=0.0128. המלכודת: לשכוח את הכפל ב־2, או לשכוח שמן הקופסה השנייה הוא לא אוכל אף סוכרייה — אחרת הוא אוכל יותר משלוש.
AB הוא קוטר במעגל שרדיוסו R ומרכזו O. המיתר CD חותך את הקוטר AB בנקודה F. המשיק למעגל בנקודה D חותך את המשך הקוטר AB בנקודה E (ראה סרטוט). נסמן: ∠ADE=α.
תרגיל 1
א. הראה כי ∠BAD=90∘−α.
AB קוטר במעגל
ED משיק למעגל בנקודה D
∠ADE=α
∠BAD=90∘−α
להציג את התשובה והפתרון
∠ADB=90∘ — זווית היקפית הנשענת על קוטר היא זווית ישרה
∠ABD=α — הזווית בין משיק למיתר שווה לזווית ההיקפית הנשענת על המיתר מצדו השני
∠BAD=90∘−α — סכום הזוויות במשולש ABD הוא 180∘
הפתרון:
∠ADB=90∘
זווית היקפית על הקוטר AB
∠ABD=∠ADE=α
זווית בין משיק למיתר AD
∠BAD=180∘−90∘−α=90∘−α
סכום הזוויות במשולש ABD
∠BAD=90∘−α.
תרגיל 2
נתון כי ED=FD.ב. הבע באמצעות α את גודל ∠CDA.
א∠CDA=90∘−2α
ב∠CDA=3α
ג∠CDA=2α
ד∠CDA=4α
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ב ∠CDA=3α
הפתרון:
∠DAE=180∘−(90∘−α)=90∘+α
זווית צמודה ל־∠BAD (סעיף א)
∠AED=180∘−α−(90∘+α)=90∘−2α
סכום הזוויות במשולש AED
∠DFE=∠DEF=90∘−2α
במשולש EDF,ED=FD: מול צלעות שוות מונחות זוויות שוות
∠EDF=180∘−2(90∘−2α)=4α
סכום הזוויות במשולש EDF
∠CDA=∠EDF−∠EDA=4α−α=3α
F על המיתר CD
∠CDA=3α. המלכודת: 4α היא כל הזווית EDF, שכוללת גם את α.
תרגיל 3
נתון כי ED=FD.ג. הבע באמצעות R ו־α את שטח המשולש AFD.
נתונה הפונקציה f(x)=(x3−m)2x2, m הוא פרמטר חיובי.
תרגיל 1
א. הבע את תשובותיך באמצעות m, אם יש צורך. א (1). מצא את תחום ההגדרה של הפונקציה f(x).
אx=m
בx>3m
גx=3m
דx=±m
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ג x=3m
הפתרון:
(x3−m)2=0
המכנה אינו יכול להיות אפס
x3=m⇒x=3m
לשורש שלישי יש ערך אחד בלבד
תחום ההגדרה: x=3m.
תרגיל 2
א. הבע את תשובותיך באמצעות m, אם יש צורך. א (2). מצא את משוואות האסימפטוטות של הפונקציה f(x) המאונכות לצירים.
אx=m ו־y=0
בx=3m ו־y=0
גx=3m בלבד
דx=3m ו־y=1
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ב x=3m ו־y=0
הפתרון:
x=3m
המכנה מתאפס, והמונה x2 אינו מתאפס שם (כי m>0)
x→±∞:(x3−m)2x2→0
מעלת המונה 2 קטנה ממעלת המכנה 6
אסימפטוטה אנכית x=3m, ואסימפטוטה אופקית y=0.
תרגיל 3
ידוע כי לפונקציה f(x) יש נקודת קיצון בנקודה שבה x=(−1).ב. מצא את הערך של m.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:2
הפתרון:
f′(x)=(x3−m)42x(x3−m)2−x2⋅2(x3−m)⋅3x2
נגזרת של מנה
f′(x)=(x3−m)32x[(x3−m)−3x3]=(x3−m)3−2x(2x3+m)
מוציאים את הגורם 2x(x3−m) ומצמצמים
f′(−1)=0⇒2⋅(−1)3+m=0
בנקודת קיצון פנימית הנגזרת מתאפסת
m=2
m=2.
תרגיל 4
ידוע כי לפונקציה f(x) יש נקודת קיצון בנקודה שבה x=(−1). הצב בפונקציה f(x) את הערך של m שמצאת, וענה על הסעיפים ג–ה. ג. מצא את שיעורי נקודות הקיצון של הפונקציה f(x), וקבע את סוגן.
( ____ , ____ ) ו־( ____ , ____ ) (משמאל לימין)
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:( -1 , 0.1111 ) ו־( 0 , 0 ) (משמאל לימין)
הפתרון:
f′(x)=(x3−2)3−4x(x3+1)
מציבים m=2 בנגזרת מסעיף ב
f′(x)=0⇒x=0אוx3=−1⇒x=−1
x<−1:f′>0;−1<x<0:f′<0;0<x<32:f′>0
טבלת סימנים, והמכנה שלילי בתחום x<32
f(−1)f(0)=(−3)21=91=0
מקסימום (−1,91) ומינימום (0,0).
תרגיל 5
הגרפים I–IV
ידוע כי לפונקציה f(x) יש נקודת קיצון בנקודה שבה x=(−1). הצב בפונקציה f(x) את הערך של m שמצאת, וענה על הסעיפים ג–ה. ד. סרטט סקיצה של גרף הפונקציה f(x). בחר את הגרף (I–IV) שמתאים לסקיצה.
אגרף IV
בגרף I
גגרף III
דגרף II
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ד גרף II
הפתרון:
f(x)=(x3−2)2x2≥0
המונה והמכנה אינם שליליים: הגרף אינו יורד מתחת לציר ה־x
xy=32≈1.26=0
האסימפטוטות מסעיף א, מימין לציר ה־y
↗(−1,91)↘(0,0)↗+∞+∞↘0
מסעיף ג
גרף II: מקסימום נמוך ב־x=−1, נגיעה בראשית, עלייה אל האסימפטוטה x=32, וענף ימני שיורד מ־+∞ אל y=0. גרף IV הוא −f(x), וגרפים I ו־III הם השיקופים שבהם האסימפטוטה משמאל.
תרגיל 6
ידוע כי לפונקציה f(x) יש נקודת קיצון בנקודה שבה x=(−1). הצב בפונקציה f(x) את הערך של m שמצאת, וענה על הסעיפים ג–ה. ה. נתונה הפונקציה g(x)=k⋅f(x), k הוא פרמטר שלילי. ה (1). סרטט סקיצה אפשרית של גרף הפונקציה g(x). בחר את התיאור שמתאים לסקיצה.
אהגרף אינו עולה מעל ציר ה־x: מקסימום ב־x=−1 ומינימום ב־(0,0)
בהגרף מתחת לציר ה־x, והאסימפטוטה האנכית שלו היא x=−32
גהגרף אינו עולה מעל ציר ה־x: מינימום ב־x=−1, מקסימום ב־(0,0), ירידה אל −∞ ליד האסימפטוטה x=32, וענף ימני שעולה מ־−∞ אל y=0
דהגרף כמו גרף f(x), מתוח לאורך ציר ה־y: מקסימום ב־x=−1 ומינימום ב־(0,0), מעל ציר ה־x
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ג הגרף אינו עולה מעל ציר ה־x: מינימום ב־x=−1, מקסימום ב־(0,0), ירידה אל −∞ ליד האסימפטוטה x=32, וענף ימני שעולה מ־−∞ אל y=0
הפתרון:
g(x)k<0=k⋅f(x)
כל ערך של f מוכפל במספר שלילי: הגרף משתקף סביב ציר ה־x (ונמתח או מתכווץ)
g(x)≤0
כי f(x)≥0
xy=32=0
האסימפטוטות אינן משתנות
(−1,9k),(0,0)
סוג הקיצון מתהפך: מינימום ב־x=−1, מקסימום ב־(0,0)
הגרף של g הוא שיקוף של גרף f סביב ציר ה־x: מינימום ב־x=−1 ומקסימום בראשית.
תרגיל 7
ידוע כי לפונקציה f(x) יש נקודת קיצון בנקודה שבה x=(−1). הצב בפונקציה f(x) את הערך של m שמצאת, וענה על הסעיפים ג–ה. ה. נתונה הפונקציה g(x)=k⋅f(x), k הוא פרמטר שלילי. ה (2). דרך נקודת הקיצון השמאלית של g(x) מעבירים אנך לציר ה־x. נתון כי השטח המוגבל על ידי האנך, על ידי גרף הפונקציה g(x) ועל ידי ציר ה־x הוא 1 (השטח שמימין לאנך). מצא את הערך של k.
תעלת מים ראשית ברוחב קבוע a מחוברת בניצב לתעלה משנית ברוחב קבוע b. הנקודה C היא נקודת המפגש בין דופן של התעלה הראשית ובין דופן של התעלה המשנית (ראה סרטוט). מהנדסת מתכננת סכר ישר, שיצא מן הנקודה A שבדופן התעלה הראשית, יעבור דרך הנקודה C ויגיע עד הנקודה B שבדופן התעלה המשנית. הסכר ייצור זווית שגודלה x עם הדופן CD של התעלה המשנית, כמתואר בסרטוט.
תרגיל 1
א. הבע באמצעות b,a ו־x את אורך הסכר AB.
אAB=sinxa+b
בAB=acosx+bsinx
גAB=sinxa+cosxb
דAB=cosxa+sinxb
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ד AB=cosxa+sinxb
הפתרון:
0<x<2π
x היא זווית חדה
∠ACE=x
נעביר מ־A אנך AE לישר DC: הזווית בין CA לבין המשך DC שווה ל־x (זוויות קודקודיות)
cosx=ACa⇒AC=cosxa
במשולש ACE ישר הזווית, הניצב CE הוא רוחב התעלה הראשית a
sinx=BCb⇒BC=sinxb
נעביר מ־B אנך לישר DC: אורכו רוחב התעלה המשנית b, והוא מול הזווית x
AB=AC+CB=cosxa+sinxb
AB=cosxa+sinxb, בתחום 0<x<2π.
תרגיל 2
נתון כי a=2b.ב. מצא את x שבעבורו אורך הסכר AB יהיה מינימלי.
x≈ ____ רדיאנים (בערך ____°)
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:x≈ 0.671 רדיאנים (בערך 38.44°)
הפתרון:
L(x)0<x<2π=cosx2b+sinxb
מציבים a=2b
L′(x)=cos2x2bsinx−sin2xbcosx
L′(x)=0⟺2sin3x=cos3x⟺tan3x=21
b>0, ומכפילים ב־sin2xcos2x>0
tanx=30.5≈0.794⇒x≈0.671
בתחום יש פתרון אחד
x=0.5:L′<0;x=1:L′>0
L יורדת ואחר כך עולה: מינימום
x≈0.671 רדיאנים, כלומר בערך 38.44°.
תרגיל 3
נתון כי a=2b.ג. ידוע כי האורך המינימלי של הסכר הוא 8. מצא את b.