ענו על חמש מן השאלות 1–8, ללא הגבלת פרקים. לכל שאלה 22 נקודות, וסך הכול 100 נקודות לכל היותר (בשאלון המודפס כתוב: על שאלה אחת לפחות מכל פרק, 20 נקודות לשאלה ושלוש שעות וחצי; משרד החינוך עדכן את ההנחיות למועד קיץ תשפ״ו, «שאגת הארי»).
המסלול
5 יח״ל, כיתה י״א
הפתרונות, שאלה אחר שאלה
שאלה 1 — בעיית תנועה: הולך רגל ורוכב אופניים
היישובים A,B ו־C נמצאים על ישר אחד. היישוב B נמצא באמצע הקטע AC (ראו סרטוט). הולך רגל יצא בשעה 9:00 מן היישוב B והלך במהירות קבועה ליישוב A. רוכב אופניים יצא בשעה 9:00 מן היישוב B ורכב במהירות קבועה ליישוב C. כאשר הגיע רוכב האופניים ליישוב C, הוא מייד יצא חזרה ליישוב B באותה המהירות שבה רכב קודם. כאשר הגיע רוכב האופניים חזרה ליישוב B, עבר הולך הרגל 32 מן המרחק בין היישוב B ליישוב A.
תרגיל 1
א. מצאו פי כמה גדולה המהירות של רוכב האופניים מן המהירות של הולך הרגל.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:3
הפתרון:
AB=BC=d
נסמן ב־d את המרחק, B באמצע הקטע AC
t=u2d
u מהירות רוכב האופניים: הוא רכב מ־B ל־C וחזרה, דרך 2d
v⋅u2d=32d
v מהירות הולך הרגל: הדרך שעבר באותו הזמן t
u2v=32
מחלקים את שני האגפים ב־d
6v=2u
כופלים בהצלבה
u=3v
מחלקים את שני האגפים ב־2
המהירות של רוכב האופניים גדולה פי 3 מן המהירות של הולך הרגל.
תרגיל 2
כאשר הגיע רוכב האופניים חזרה ליישוב B, הוא נח במשך שעה, ולאחר מכן יצא ליישוב A באותה המהירות שבה רכב קודם. כאשר הגיע הולך הרגל ליישוב A הוא מייד יצא חזרה ליישוב B באותה המהירות שבה הלך קודם. 6 דקות לאחר שיצא רוכב האופניים מן היישוב B ליישוב A הוא פגש את הולך הרגל שהיה בדרכו חזרה מן היישוב A. נסמן ב־v את המהירות של הולך הרגל. ב. הראו כי המרחק בין היישוב A ליישוב C הוא 2.1v.
AB=BC=d
המהירות של רוכב האופניים היא 3v (סעיף א)
6 דקות הן 0.1 שעה
AC=2.1v
להציג את התשובה והפתרון
t1=3v2d — זמן הרכיבה מ־B ל־C וחזרה: דרך 2d במהירות 3v
T=3v2d+1+0.1 — שעה של מנוחה ועוד 6 דקות של רכיבה ליישוב A
3v⋅0.1=0.3v — המרחק של נקודת המפגש מן היישוב B: הדרך של רוכב האופניים ב־6 הדקות
vT=d+(d−0.3v) — הולך הרגל הלך מ־B ל־A, ואז חזר מ־A עד נקודת המפגש
32d+1.1v=2d−0.3v — מציבים את T ופותחים סוגריים
1.4v=34d — מעבירים אגפים
d=1.05v — כופלים את שני האגפים ב־43
AC=2.1v — AC=2d, כי B באמצע הקטע AC
הפתרון:
t1=3v2d
רוכב האופניים חוזר ל־B: דרך 2d במהירות 3v (סעיף א)
T=3v2d+1+0.1
שעה של מנוחה, ועוד 6 דקות, שהן 0.1 שעה
3v⋅0.1=0.3v
המרחק של נקודת המפגש מן היישוב B
vT=d+(d−0.3v)
הולך הרגל הגיע ל־A וחזר עד נקודת המפגש
v(3v2d+1.1)=2d−0.3v
מציבים את T
32d+1.1v=2d−0.3v
פותחים סוגריים
1.4v=34d
מעבירים אגפים
d=1.05v
כופלים את שני האגפים ב־43
AC=2d=2.1v
B באמצע הקטע AC
vd=1.05<T=1.8
בדיקה: הולך הרגל אכן הגיע ל־A לפני המפגש
המרחק בין היישוב A ליישוב C הוא 2.1v.
תרגיל 3
ביום המוחרת, יצאו באותה השעה רוכב האופניים והולך הרגל מן היישוב C ליישוב A. רוכב האופניים רכב במהירות קטנה ב־1 קמ״ש מן המהירות שלו ביום הקודם, והולך הרגל הלך במהירות גדולה ב־2 קמ״ש מן המהירות שלו ביום הקודם. 45 דקות לפני שהגיע הולך הרגל ליישוב A, הגיע ליישוב זה רוכב האופניים. ג. מצאו את המרחק בין היישוב A ליישוב C.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:10.5
הפתרון:
3v−1,v+2
המהירויות ביום המוחרת, בקמ״ש: רוכב האופניים, הולך הרגל
v+22.1v−3v−12.1v=43
זמן = דרך חלקי מהירות; 45 דקות הן 43 שעה
8.4v(3v−1)−8.4v(v+2)=3(v+2)(3v−1)
כופלים את שני האגפים ב־4(v+2)(3v−1)
25.2v2−8.4v−8.4v2−16.8v=9v2+15v−6
פותחים סוגריים
7.8v2−40.2v+6=0
מעבירים אגפים ומכנסים איברים דומים
13v2−67v+10=0
מחלקים את שני האגפים ב־0.6
v=2667±672−4⋅13⋅10=2667±63
נוסחת השורשים
vv=5=132
שני הפתרונות
3⋅132−1=−137<0
v=132 נפסל: המהירות של רוכב האופניים אינה יכולה להיות שלילית
AC=2.1⋅5=10.5
מציבים v=5 ב־AC=2.1v (סעיף ב)
המרחק בין היישוב A ליישוב C הוא 10.5 ק״מ. בדיקה: הולך הרגל הלך 1.5 שעות (10.5 ק״מ ב־7 קמ״ש), ורוכב האופניים רכב 0.75 שעה (10.5 ק״מ ב־14 קמ״ש): הפרש של 45 דקות.
an היא סדרה הנדסית אין־סופית עולה שמנתה היא q.bn היא סדרה הנדסית אין־סופית עולה שמנתה היא 2q.cn היא סדרה אין־סופית שאיבריה מקיימים cn=an⋅bn לכל n טבעי.
תרגיל 1
א. הוכיחו כי הסדרה cn היא הנדסית, והביעו באמצעות q את מנתה.
an+1=an⋅q לכל n טבעי
bn+1=bn⋅2q לכל n טבעי
cn=an⋅bn לכל n טבעי
cn סדרה הנדסית שמנתה 2q2
להציג את התשובה והפתרון
cn+1=an+1⋅bn+1 — הגדרת הסדרה cn, עבור n+1
an+1⋅bn+1=anq⋅bn⋅2q=2q2⋅anbn — המנות של הסדרות ההנדסיות an ו־bn
an⋅bn=0 — בסדרה הנדסית אין איבר ששווה ל־0
cncn+1=2q2 — מחלקים ב־cn=anbn=0; המנה אינה תלויה ב־n, ולכן cn סדרה הנדסית שמנתה 2q2
הפתרון:
cn+1=an+1⋅bn+1
הגדרת הסדרה cn, עבור n+1
an+1bn+1=an⋅q=bn⋅2q
המנות של שתי הסדרות ההנדסיות
cn+1=anq⋅bn⋅2q
מציבים
cn+1=2q2⋅anbn=2q2⋅cn
מסדרים את הגורמים
cncn+1=2q2
מחלקים ב־cn=0: בסדרה הנדסית אין איבר ששווה ל־0
היחס בין כל שני איברים סמוכים הוא הקבוע 2q2, ולכן cn סדרה הנדסית שמנתה 2q2.
תרגיל 2
נתון: c2=81⋅(a1)2 , a1=b1.ב. מצאו את הערך של q.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:0.25
הפתרון:
c1=a1⋅b1=(a1)2
b1=a1
c2=c1⋅2q2=2q2(a1)2
המנה של cn מסעיף א
2q2(a1)2=81(a1)2
הנתון
2q2=81
מחלקים את שני האגפים ב־(a1)2=0
q2=161
מחלקים את שני האגפים ב־2
q=±41
מוציאים שורש משני האגפים
q=41
q=−41 נפסל: סדרה הנדסית עם מנה שלילית מחליפה סימן, ולכן אינה עולה
q=41=0.25.
תרגיל 3
נתון: c2=81⋅(a1)2 , a1=b1.ג (1). האם הערך של a1 הוא חיובי או שלילי? נמקו את תשובתכם.
אשלילי: q<0, ולכן איברי הסדרה מחליפים סימן
בחיובי: סדרה עולה מתחילה תמיד באיבר חיובי
גחיובי: q>0, ולכן כל איברי הסדרה חיוביים
דשלילי: 0<q<1, והסדרה עולה רק אם a1<0
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ד שלילי: 0<q<1, והסדרה עולה רק אם a1<0
הפתרון:
0<q=41<1
המנה מסעיף ב
an+1−an=anq−an=an(q−1)
מוציאים גורם משותף
an+1−an=−43an
מציבים q=41
an+1>an⟺−43an>0⟺an<0
הסדרה עולה
a1<0
כל האיברים באותו סימן כמו a1, כי q>0
a1 שלילי: ב־0<q<1 האיברים מתקרבים ל־0, והם עולים רק כשהם שליליים.
תרגיל 4
נתון: c2=81⋅(a1)2 , a1=b1.ג (2). האם הסדרה cn עולה או יורדת? נמקו את תשובתכם.
אעולה: c1=(a1)2>0 והמנה 2q2=81 חיובית
בעולה: מכפלה של שתי סדרות עולות היא תמיד סדרה עולה
גיורדת: c1=(a1)2>0 והמנה 81 נמצאת בין 0 ל־1
דיורדת: c1<0 כי a1 שלילי, והמנה היא 81
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ג יורדת: c1=(a1)2>0 והמנה 81 נמצאת בין 0 ל־1
הפתרון:
c1=(a1)2>0
b1=a1=0
2q2=2⋅161=81
המנה של cn מסעיף א
cn+1=81cn
כל איבר הוא שמינית מקודמו
cn+1<cn
כל האיברים חיוביים, ו־81<1
הסדרה cn יורדת: איברים חיוביים שכל אחד מהם הוא שמינית מקודמו. מכפלה של שתי סדרות עולות ושליליות אינה סדרה עולה.
תרגיל 5
נתון: c2=81⋅(a1)2 , a1=b1. נסמן ב־S1 את סכום הסדרה an, ב־S2 את סכום הסדרה bn וב־S3 את סכום הסדרה cn. נתון: S1+S2+S3=434.ד. מצאו את הערך של a1.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:-21
הפתרון:
S1=1−41a1=34a1
סכום סדרה הנדסית אין־סופית מתכנסת: −1<q<1
S2=1−21a1=2a1
b1=a1, והמנה 2q=21
S3=1−81(a1)2=78(a1)2
c1=(a1)2, והמנה 81
34a1+2a1+78(a1)2=434
הנתון
28a1+42a1+24(a1)2=9114
כופלים את שני האגפים ב־21
24(a1)2+70a1−9114=0
מכנסים איברים דומים ומעבירים אגפים
12(a1)2+35a1−4557=0
מחלקים את שני האגפים ב־2
a1=24−35±352+4⋅12⋅4557=24−35±469
נוסחת השורשים: 219961=469
a1a1=−21=12217
שני הפתרונות
a1=−21
a1 שלילי (סעיף ג), ולכן הפתרון החיובי נפסל
a1=−21: מסעיף ג, a1 שלילי, ולכן הפתרון החיובי נפסל.
בשק א׳ ובשק ב׳ יש כדורים משני סוגים: כדורים רכים וכדורים קשים. בשק א׳ יש 10 כדורים, מתוכם 4 כדורים רכים והשאר קשים. בשק ב׳ יש 12 כדורים, מתוכם x כדורים רכים והשאר קשים. גלית בוחרת באקראי שק ומוציאה ממנו באקראי כדור אחד. לאחר מכן היא מחזירה את הכדור לשק ומוציאה באקראי כדור שני מאותו השק (הוצאה עם החזרה). נתון כי ההסתברות שגלית הוציאה שני כדורים רכים היא 20041.
תרגיל 1
א. מצאו את הערך של x.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:6
הפתרון:
P(R)=21(104)2+21(12x)2
R: שני כדורים רכים. נוסחת ההסתברות השלמה: כל שק בהסתברות 21, ושתי ההוצאות בלתי תלויות
P(R)=0.08+288x2
מחשבים: 21⋅0.16=0.08
0.08+288x2=0.205
הנתון: 20041=0.205
288x2=0.125
מחסרים 0.08 משני האגפים
x2=36
כופלים את שני האגפים ב־288
x=6
מוציאים שורש; x הוא מספר כדורים, ולכן x>0
בשק ב׳ יש 6 כדורים רכים ו־6 כדורים קשים.
תרגיל 2
ב. ידוע שגלית הוציאה שני כדורים מאותו הסוג. מהי ההסתברות שהיא הוציאה שני כדורים משק א׳?
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:0.5098
הפתרון:
P(T∣A)=0.42+0.62=0.52
T: שני כדורים מאותו הסוג. בשק א׳: שני רכים או שני קשים
P(T∣B)=0.52+0.52=0.5
בשק ב׳ יש 6 רכים ו־6 קשים
P(T)=21⋅0.52+21⋅0.5=0.51
נוסחת ההסתברות השלמה
P(A∩T)=21⋅0.52=0.26
בוחרים בשק א׳ ומוציאים שני כדורים מאותו הסוג
P(A∣T)=0.510.26=5126≈0.5098
הסתברות מותנית
5126≈0.51.
תרגיל 3
גלית מבצעת את התהליך המתואר לפניכם 4 פעמים: היא בוחרת באקראי שק ומוציאה ממנו באקראי כדור אחד. לאחר מכן היא מחזירה את הכדור לשק ומוציאה באקראי כדור שני מאותו השק (הוצאה עם החזרה). ג. מהי ההסתברות שגלית הוציאה בדיוק בשתיים מן הפעמים רק כדורים קשים?
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:0.2696
הפתרון:
P(H∣A)=0.62=0.36
H: שני כדורים קשים. בשק א׳ יש 6 קשים מתוך 10
P(H∣B)=0.52=0.25
בשק ב׳ יש 6 קשים מתוך 12
p=21⋅0.36+21⋅0.25=0.305
נוסחת ההסתברות השלמה: שני קשים בפעם אחת
P=(24)p2(1−p)2
נוסחת ברנולי: 4 פעמים בלתי תלויות
P=6⋅0.3052⋅0.6952≈0.2696
מציבים
ההסתברות היא בערך 0.27.
תרגיל 4
גלית מבצעת את התהליך המתואר לפניכם 4 פעמים: היא בוחרת באקראי שק ומוציאה ממנו באקראי כדור אחד. לאחר מכן היא מחזירה את הכדור לשק ומוציאה באקראי כדור שני מאותו השק (הוצאה עם החזרה). ד. מהי ההסתברות שגלית הוציאה בשתיים מן הפעמים רק כדורים קשים ובשתיים מן הפעמים רק כדורים רכים? (יש לכתוב שלוש ספרות אחרי הנקודה העשרונית.)
בסרטוט שלפניכם מעגל שמרכזו O.AB הוא קוטר במעגל. הנקודה C נמצאת על המעגל. הנקודה M נמצאת מחוץ למעגל כך שהקטע AM חותך את הקטע CO בנקודה K. הנקודה E נמצאת על הקטע BO כך שהמרובע EMKO הוא דלתון (MK=ME,OK=OE).
תרגיל 1
א. הוכיחו כי BC∥EK.
AB קוטר במעגל שמרכזו O
C על המעגל
E על BO,K על CO
OK=OE
BC∥EK
להציג את התשובה והפתרון
OB=OC — רדיוסים במעגל
OBOE=OCOK — OE=OK ו־OB=OC
△OEK∼△OBC — משפט הדמיון צ״ז״צ: הזווית ∠EOK=∠BOC משותפת, והצלעות שלידה באותו יחס
∠OEK=∠OBC — במשולשים דומים, הזוויות המתאימות שוות
BC∥EK — זוויות מתאימות שוות בין הישרים EK ו־BC והחותך OB
הפתרון:
OK=OE
נתון: EMKO דלתון
OC=OB
רדיוסים במעגל
∠OEK=∠OKE=2180∘−∠BOC
המשולש OEK שווה שוקיים: זוויות הבסיס שוות
∠OBC=∠OCB=2180∘−∠BOC
המשולש OBC שווה שוקיים, עם אותה זווית ראש
∠OEK=∠OBC
שתי הזוויות שוות לאותו ביטוי
BC∥EK
זוויות מתאימות שוות
∠OEK=∠OBC הן זוויות מתאימות, ולכן BC∥EK.
תרגיל 2
ב. הוכיחו כי OM∥AC.
AB קוטר במעגל שמרכזו O
C על המעגל
E על BO,K על CO
MK=ME , OK=OE
OM∥AC
להציג את התשובה והפתרון
△OME≅△OMK — משפט החפיפה צ״צ״צ: OE=OK,ME=MK, והצלע OM משותפת
∠MOB=∠MOC — זוויות מתאימות במשולשים חופפים (E על OB,K על OC)
∠MOC=21∠BOC — OM חוצה את ∠BOC
∠OAC=∠OCA — OA=OC (רדיוסים): במשולש שווה שוקיים זוויות הבסיס שוות
∠BOC=2∠OCA — זווית חיצונית למשולש AOC שווה לסכום שתי הזוויות הפנימיות שאינן צמודות לה
∠MOC=∠OCA — מצרפים את שני השוויונים
OM∥AC — זוויות מתחלפות שוות בין הישרים OM ו־AC והחותך OC
הפתרון:
OKMKOM=OE=ME=OM
נתון, וצלע משותפת
△OME≅△OMK
חפיפה לפי צ.צ.צ
∠MOB=∠MOC=2∠BOC
זוויות מתאימות במשולשים חופפים
∠OAC=∠OCA
OA=OC רדיוסים: המשולש AOC שווה שוקיים
∠BOC=∠OAC+∠OCA=2∠OCA
זווית חיצונית למשולש AOC
∠MOC=∠OCA
מחלקים ב־2
OM∥AC
זוויות מתחלפות שוות
∠MOC ו־∠OCA הן זוויות מתחלפות שוות, ולכן OM∥AC.
תרגיל 3
נתון: EKBC=35.ג. מצאו את הערך של ACOM.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:1.5
הפתרון:
△OEK∼△OBC
דמיון לפי ז.ז: זווית משותפת O, וזוויות מתאימות כי BC∥EK
OCOK=BCEK=53
יחס הדמיון, והנתון
OK=53R
OC=R, רדיוס המעגל
KC=R−53R=52R
חיסור קטעים
△KOM∼△KCA
דמיון לפי ז.ז: זוויות קודקודיות ב־K, וזוויות מתחלפות כי OM∥AC
ACOM=KCOK
יחס הדמיון
ACOM=52R53R=23
מציבים ומצמצמים ב־R
ACOM=23=1.5.
תרגיל 4
נתון: EKBC=35. נסמן ב־S את שטח הדלתון EMKO.ד. הביעו באמצעות S את שטח המשולש AOC. (יש לכתוב את המקדם כמספר עשרוני.)
נתונה הפונקציה f(x)=(x−3)2ax, המוגדרת בתחום x=3.a הוא פרמטר חיובי.
תרגיל 1
א. ענו על התת־סעיפים (1)–(2). הביעו את תשובותיכם באמצעות a, אם יש צורך. (1) מצאו את משוואות האסימפטוטות המאונכות לצירים של הפונקציה f(x).
x= ____ , y= ____
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:x= 3 , y= 0
הפתרון:
(x−3)2=0⟺x=3
המכנה מתאפס
a⋅3=3a=0
המונה אינו מתאפס ב־x=3, כי a>0
x=3
אסימפטוטה אנכית
(x−3)2ax=(1−x3)2xax→±∞0
מחלקים מונה ומכנה ב־x2
y=0
אסימפטוטה אופקית
x=3 ו־y=0.
תרגיל 2
א. ענו על התת־סעיפים (1)–(2). הביעו את תשובותיכם באמצעות a, אם יש צורך. (2) מצאו את שיעורי נקודת הקיצון של הפונקציה f(x), וקבעו את סוגה.
אמקסימום (−3,12a)
במקסימום (−3,−12a)
גמינימום (3,12a)
דמינימום (−3,−12a)
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ד מינימום (−3,−12a)
הפתרון:
f′(x)=(x−3)4a(x−3)2−ax⋅2(x−3)
נגזרת של מנה
f′(x)=(x−3)3a(x−3)−2ax
מצמצמים ב־x−3
f′(x)=(x−3)3−a(x+3)
פותחים סוגריים ומכנסים: ax−3a−2ax=−ax−3a
f′(x)=0⟺x=−3
a>0
f(−3)=(−6)2−3a=−12a
מציבים x=−3
x<−3:f′(x)<0;−3<x<3:f′(x)>0
טבלת סימנים: ירידה ואחריה עלייה
(−3,−12a)
נקודת מינימום
נקודת מינימום (−3,−12a).
תרגיל 3
הגרפים I–IV
ב. סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה f(x). יש לבחור את הגרף (I–IV) שמתאים לסקיצה.
אגרף IV
בגרף II
גגרף I
דגרף III
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ד גרף III
הפתרון:
xy=3=0
האסימפטוטות מסעיף א (1)
f(0)=0
נקודת החיתוך היחידה עם הצירים: (0,0)
(−3,−12a)
נקודת המינימום מסעיף א (2): יורדת עד x=−3, ועולה עד האסימפטוטה
x>3:f(x)>0,f′(x)<0
מימין לאסימפטוטה: הגרף מעל ציר ה־x, ויורד אל y=0
גרף III. גרף I הוא −f(x), בגרף II האסימפטוטה האנכית היא x=−3, ובגרף IV יש אסימפטוטה אופקית y=1 ואין נקודת קיצון.
תרגיל 4
נתונה הפונקציה g(x)=f(x)+0.5, המוגדרת בתחום x=3. נתון כי לגרף הפונקציה g(x) יש בדיוק נקודה אחת משותפת עם ציר ה־x.ג. מצאו את הערך של a.
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:6
הפתרון:
g(x)=0⟺f(x)=−0.5
מחסרים 0.5 משני האגפים
x>3:f(x)>0
אין שם נקודת חיתוך
x<3:f(x)≥−12a
המינימום הוא הערך הקטן ביותר של f
−12a=−0.5
נקודה אחת בדיוק: אם −12a<−0.5 יש שתיים, ואם −12a>−0.5 אין אף אחת
a=6
כופלים את שני האגפים ב־−12
a=6: גרף g נוגע בציר ה־x בנקודה (−3,0).
תרגיל 5
נתונה הפונקציה g(x)=f(x)+0.5, המוגדרת בתחום x=3. נתון כי לגרף הפונקציה g(x) יש בדיוק נקודה אחת משותפת עם ציר ה־x. הציבו בפונקציה g(x) את הערך של a שמצאתם, וענו על סעיף ד. נתונה הפונקציה h(x)=g(x)⋅g′(x), המוגדרת בתחום x=3.ד (1). רשמו את תחומי החיוביות והשליליות של הפונקציה h(x).
אחיובית: 0<x<3 ; שלילית: x<0 או x>3
בחיובית: x<−3 או x>3 ; שלילית: −3<x<3
גחיובית: −3<x<3 ; שלילית: x<−3 או x>3
דחיובית: x>−3,x=3 ; שלילית: x<−3
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ג חיובית: −3<x<3 ; שלילית: x<−3 או x>3
הפתרון:
g(x)=(x−3)26x+0.5
מציבים a=6
g(x)≥0g(−3)=0
ב־x>3:f>0; ב־x<3:f≥−0.5, והמינימום של g הוא 0 (סעיף ג)
g′(x)=f′(x)=(x−3)3−6(x+3)
הנגזרת מסעיף א
x<−3:g′<0;−3<x<3:g′>0;x>3:g′<0
טבלת סימנים
h(x)=g(x)⋅g′(x)
g>0 פרט ל־x=−3: לפונקציה h הסימן של g′
הסימן של h=g⋅g′ הוא הסימן של g′: חיובית ב־−3<x<3, שלילית ב־x<−3 או x>3.
תרגיל 6
נתונה הפונקציה g(x)=f(x)+0.5, המוגדרת בתחום x=3. נתון כי לגרף הפונקציה g(x) יש בדיוק נקודה אחת משותפת עם ציר ה־x. הציבו בפונקציה g(x) את הערך של a שמצאתם, וענו על סעיף ד. נתונה הפונקציה h(x)=g(x)⋅g′(x), המוגדרת בתחום x=3.ד (2). חשבו את השטח המוגבל על ידי גרף הפונקציה h(x) ועל ידי ציר ה־x בתחום −9≤x≤0.
הציבו b=21 בפונקציה f(x), וענו על הסעיפים ד–ה. ד (2). סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה f(x). יש לבחור את הגרף (I–IV) שמתאים לסקיצה.
אגרף III
בגרף I
גגרף II
דגרף IV
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ג גרף II
הפתרון:
(±π,0)
מקסימום בקצות התחום (סעיף ד (1))
(±3π,−89)
שתי נקודות מינימום
(0,−1)
מקסימום נמוך בין שתי נקודות המינימום
f(x)≤0
הגרף אינו עולה מעל ציר ה־x
גרף II: שני מינימומים ב־±3π ומקסימום נמוך (0,−1) ביניהם. גרף IV הוא −f(x), גרף I הוא f(x+π), וגרף III הוא −sin2x.
תרגיל 6
הציבו b=21 בפונקציה f(x), וענו על הסעיפים ד–ה. נתונה הפונקציה h(x)=f(x)+∣f(x)∣, המוגדרת בתחום −π≤x≤π. נקודה A היא נקודה כלשהי הנמצאת על גרף הפונקציה h(x).ה. האם שיעור ה־y של נקודה A הוא חיובי, שלילי, שווה אפס או שאי אפשר לקבוע? נמקו את תשובתכם.
אשלילי: f(x)≤0 בכל התחום, ולכן h(x)=2f(x)<0
באי אפשר לקבוע: הערך תלוי בנקודה A שנבחרה על הגרף
גחיובי: ∣f(x)∣≥0, ולכן h(x)=2∣f(x)∣>0
דשווה אפס: f(x)≤0 בכל התחום, ולכן ∣f(x)∣=−f(x)
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:ד שווה אפס: f(x)≤0 בכל התחום, ולכן ∣f(x)∣=−f(x)
הפתרון:
1+cosx≥0
cosx≥−1
21cosx−1<0
b=21, ו־cosx≤1
f(x)≤0
מכפלה של ביטוי אי־שלילי בביטוי שלילי
∣f(x)∣=−f(x)
ערך מוחלט של מספר אי־חיובי
h(x)=f(x)−f(x)=0
מציבים
שיעור ה־y של A שווה אפס: הגרף של h(x) הוא הקטע −π≤x≤π על ציר ה־x.
בסרטוט שלפניכם מתואר גרף הפונקציה f(x)=2x2−1. נתון הישר y=3x−3.
תרגיל 1
א. מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה f(x).
x≤ ____ או x≥ ____
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:x≤ -1 או x≥ 1
הפתרון:
x2−1≥0
ביטוי מתחת לשורש ריבועי אינו שלילי
(x−1)(x+1)≥0
מפרקים לגורמים
x≤−1,x≥1
מחוץ לשני השורשים
x≤−1 או x≥1.
תרגיל 2
ב. מצאו את שיעורי שתי נקודות החיתוך של גרף הפונקציה f(x) עם הישר הנתון. (יש לכתוב קודם את הנקודה ששיעור ה־x שלה קטן יותר.)
( ____ , ____ ) , ( ____ , ____ )
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:( 1 , 0 ) , ( 2.6 , 4.8 )
הפתרון:
2x2−1=3x−3
משווים את הפונקציה לישר
3x−3≥0⇒x≥1
שורש אינו שלילי
4(x2−1)=9(x−1)2
מעלים את שני האגפים בריבוע
4x2−4=9x2−18x+9
פותחים סוגריים
5x2−18x+13=0
מעבירים אגפים
x=1018±324−260=1018±8
נוסחת השורשים
xx=1=2.6
שני הפתרונות מקיימים x≥1
y=3⋅1−3=0
מציבים x=1 בישר
y=3⋅2.6−3=4.8
מציבים x=2.6 בישר
22.62−1=2⋅2.4=4.8
בדיקה: מציבים x=2.6 בפונקציה
(1,0) ו־(2.6,4.8).
תרגיל 3
הנקודה A נמצאת על גרף הפונקציה f(x) בתחום שבין שתי הנקודות שמצאתם בסעיף ב. דרך הנקודה A העבירו שני ישרים: ישר המקביל לציר ה־y וחותך את הישר הנתון בנקודה B. ישר המקביל לציר ה־x וחותך את הישר הנתון בנקודה C. נסמן ב־t את שיעור ה־x של הנקודה A.ג (1). הביעו באמצעות t את אורך הקטע AB.
AB= ____ t2−1+ ( ____ ) t+ ____
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:AB= 2 t2−1+ ( -3 ) t+ 3
הפתרון:
A(t,2t2−1)
A על גרף הפונקציה
B(t,3t−3)
B על הישר, באותו שיעור x כמו A
2t2−1>3t−3
בין שתי נקודות החיתוך הגרף מעל הישר (למשל ב־t=2:3.46>3)
AB=2t2−1−(3t−3)
הפרש שיעורי ה־y
AB=2t2−1−3t+3
פותחים סוגריים
AB=2t2−1−3t+3.
תרגיל 4
הנקודה A נמצאת על גרף הפונקציה f(x) בתחום שבין שתי הנקודות שמצאתם בסעיף ב. דרך הנקודה A העבירו שני ישרים: ישר המקביל לציר ה־y וחותך את הישר הנתון בנקודה B. ישר המקביל לציר ה־x וחותך את הישר הנתון בנקודה C. נסמן ב־t את שיעור ה־x של הנקודה A.ג (2). הביעו באמצעות t את אורך הקטע AC. (יש לכתוב את המקדמים כמספרים עשרוניים.)
AC= ____ t2−1+ ( ____ ) t+ ____
להציג את התשובה והפתרון
התשובה:AC= 0.6667 t2−1+ ( -1 ) t+ 1
הפתרון:
yC=2t2−1
C באותו שיעור y כמו A
3xC−3=2t2−1
C על הישר
3xC=2t2−1+3
מוסיפים 3 לשני האגפים
xC=32t2−1+1
מחלקים את שני האגפים ב־3
AC=xC−t
C מימין ל־A: הישר מתחת לגרף, והוא עולה
AC=32t2−1−t+1
מציבים
AC=32t2−1−t+1.
תרגיל 5
הנקודה A נמצאת על גרף הפונקציה f(x) בתחום שבין שתי הנקודות שמצאתם בסעיף ב. דרך הנקודה A העבירו שני ישרים: ישר המקביל לציר ה־y וחותך את הישר הנתון בנקודה B. ישר המקביל לציר ה־x וחותך את הישר הנתון בנקודה C. נסמן ב־t את שיעור ה־x של הנקודה A.ד. מצאו את הערך של t שבעבורו סכום אורכי הקטעים AB ו־AC הוא מקסימלי.