תַּקָּלָה בַּבַּיִת: לְתָאֵר, לְהַזְמִין, לְשַׁלֵּם

מָה? — ״הַבֶּרֶז דּוֹלֵף״, ״הַשֶּׁקַע לֹא עוֹבֵד״, ״הַמַּזְגָן עוֹשֶׂה רַעַשׁ״, ״יֵשׁ סְתִימָה בַּכִּיּוֹר״.

אֵיפֹה? — ״בַּמִּטְבָּח״, ״בָּאַמְבַּטְיָה״, ״בַּחֲדַר הַשֵּׁינָה״, ״מִתַּחַת לַכִּיּוֹר״.

מָתַי? — ״מֵאֶתְמוֹל״, ״מִיּוֹם רִאשׁוֹן״, ״כְּבָר שָׁבוּעַ״, ״רַק בַּלַּיְלָה״.

כַּמָּה דָּחוּף? — ״אֵין מַיִם חַמִּים בִּכְלָל״, ״הַמַּיִם נוֹזְלִים לַשְּׁכֵנִים מִלְּמַטָּה״.

דּוּד שֶׁמֶשׁ יָשָׁן הִתְקַלְקֵל — בְּדֶרֶךְ כְּלָל בַּעַל הַדִּירָה.

נְזִילָה בַּצִּינּוֹר בְּתוֹךְ הַקִּיר — בְּדֶרֶךְ כְּלָל בַּעַל הַדִּירָה.

הַיֶּלֶד שָׁבַר אֶת הַחַלּוֹן בְּכַדּוּר — הַשּׂוֹכֵר.

נוּרָה שֶׁנִּשְׂרְפָה, סוֹלְלָה בַּשָּׁלָט — הַשּׂוֹכֵר: זֶה דָּבָר קָטָן שֶׁל כָּל יוֹם.

מִי מְדַבֵּר — ״שָׁלוֹם, מְדַבֶּרֶת סוֹפִי מִדִּירָה שְׁתַּיִם, רְחוֹב הַגֶּפֶן 8.״

מָה הַבְּעָיָה — ״הַשֶּׁקַע בַּמִּטְבָּח עוֹשֶׂה נִיצוֹצוֹת מֵהַבֹּקֶר.״

מָה אַתְּ / אַתָּה מְבַקֵּשׁ — ״אֲנִי צְרִיכָה חַשְׁמַלַּאי, כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר.״

מָתַי וְאֵיךְ חוֹזְרִים אֵלַיִךְ — ״אֲנִי בַּבַּיִת אַחֲרֵי אַרְבַּע. הַמִּסְפָּר שֶׁלִּי בַּהוֹדָעָה. תּוֹדָה!״