טִיּוּל אֶל יָם הַמֶּלַח

בַּשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה קְבוּצַת עוֹלִים חֲדָשִׁים נָסְעָה מִיְּרוּשָׁלַיִם לְיָם הַמֶּלַח. בַּקְּבוּצָה הָיוּ אֲנָשִׁים מִצָּרְפַת, מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית וּמִקַּנָדָה.

יָם הַמֶּלַח נִמְצָא בַּמָּקוֹם הֲכִי נָמוּךְ בָּעוֹלָם. הַמַּיִם שָׁם מְלוּחִים מְאֹד, וְלָכֵן אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת עַל הַמַּיִם בְּלִי לִשְׂחוֹת. כֻּלָּם צָחֲקוּ כְּשֶׁהֵם רָאוּ שֶׁהַגּוּף פָּשׁוּט צָף עַל הַמַּיִם.

אַחֲרֵי הַיָּם, הַקְּבוּצָה יָשְׁבָה בְּמִסְעָדָה קְטַנָּה וְאָכְלָה אֲרוּחַת צָהֳרַיִם. מָאיָה, אַחַת הָעוֹלוֹת, אָמְרָה: "בַּמְּדִינָה שֶׁלִּי אֵין מָקוֹם כָּזֶה. אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁאֲנִי גָּרָה בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי יֵשׁ פֹּה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת יָפִים."

אוצר מילים