לפני השיחה: מי אתם, ומי מולכם
שיחה עם המשפחה מתחילה בשני דברים. קודם מציגים את עצמכם: שם ותפקיד. אחר כך בודקים מי עומד מולכם: ״מה הקשר שלך למטופל?״, או בפשטות: ״את הבת שלו?״.
פעילות אינטראקטיבית
פתיחה של שיחה עם בן משפחה
גבר מחכה ליד חדר 12, במחלקה הפנימית:
הרופאה
שלום, אני ד״ר שגיא, הרופאה של מר אזולאי. מה הקשר שלך למטופל?
הבן
אני הבן שלו, משה.
הרופאה
נעים מאוד, משה. אבא שלך ביקש שנעדכן אותך, אז אני יכולה לספר לך איך הוא.
הבן
תודה. איך הוא היום?
לעשות את הפעילות ב-elev oulpanסודיות רפואית, במשפט אחד: מוסרים מידע רפואי רק לבן משפחה שהמטופל הסכים שיקבל אותו – ולכן קודם בודקים מי מולכם.
אישה ניגשת אליכם במסדרון ושואלת: ״איך מר אזולאי?״. מה תשאלו לפני שתענו?
להציג את התשובה והפתרון
״מה הקשר שלך למטופל?״ – ואחר כך תבדקו שמר אזולאי הסכים שימסרו לה מידע. אם לא בטוחים, שואלים אותו או את האחות האחראית.
לעדכן: מה המצב?
אחרי הפתיחה אומרים קודם את השורה התחתונה, במשפט אחד: מה המצב. רק אחר כך מסבירים את הפרטים. המשפחה שומעת קודם את המילים הפשוטות: יש שיפור, יציב, קשה.
יש שיפור – ״הבוקר יש שיפור: החום ירד, והוא התחיל לאכול.״
המצב יציב – ״המצב שלה יציב. אין שינוי מאתמול.״
המצב החמיר – ״בלילה המצב שלו החמיר, והעברנו אותו לטיפול נמרץ.״
המצב קשה – ״המצב שלה קשה. אנחנו עושים כל מה שאפשר.״
יציב לא אומר ״טוב״. הוא אומר שאין שינוי. מטופל יכול להיות במצב קשה, אבל יציב. אם המשפחה שומעת ״יציב״ וחושבת ״הכול בסדר״, מסבירים לה את ההבדל.
מטופלת הגיעה עם חום גבוה. היום החום ירד, והיא אוכלת. מה תגידו לבן שלה, במשפט הראשון?
להציג את התשובה והפתרון
״יש שיפור: החום ירד, והיא אוכלת.״ – קודם השורה התחתונה, ואחר כך הפרטים.
לדבר על המטופל, ולדבר אל המשפחה
המטופל לא נמצא בשיחה, ולכן מדברים עליו בגוף שלישי: הוא ער, היא ערה. הפועל והתואר מתאימים למטופל, לא לבן המשפחה שמולכם: ״אמא שלך מרגישה טוב יותר״, גם כשמולכם עומד הבן.
פעילות אינטראקטיבית
הוא, היא: לדבר על המטופל
הוא ער / היא ערה — il est réveillé, elle est réveillée / he is awake, she is awake
הוא אכל קצת / היא אכלה קצת — il a un peu mangé, elle a un peu mangé / he ate a little, she ate a little
אבא שלך מרגיש / אמא שלך מרגישה טוב יותר — votre père se sent mieux, votre mère se sent mieux / your father feels better, your mother feels better
הוא לא סובל / היא לא סובלת — il ne souffre pas, elle ne souffre pas / he is not suffering, she is not suffering
הוא ישתחרר / היא תשתחרר מחר — il sortira demain, elle sortira demain / he will be discharged tomorrow, she will be discharged tomorrow
אפשר לבקר אותו / אותה — on peut lui rendre visite / you can visit him, you can visit her
לעשות את הפעילות ב-elev oulpanהטעות הנפוצה: הפועל מתאים לבן המשפחה שמולכם, ולא למטופל.
מדברים על האם, ולכן הפועל בנקבה – גם כשמולכם עומד הבן שלה.
מדברים על האב, ולכן ״ער״ בזכר – גם כשמדברים אל הבת שלו.
אתם מדברים עם הבן של מטופלת. איך תגידו לו שהיא לא סובלת?
להציג את התשובה והפתרון
״אמא שלך לא סובלת.״ – ״סובלת״ בנקבה, כי מדברים על האם.
ואל מי מדברים? אל בן משפחה אחד – ביחיד: אבא שלך, את יכולה לבקר. כשבאה כל המשפחה – ברבים: אבא שלכם, אתם יכולים לבקר. ״אתם״ רק אל כמה אנשים: בעברית אין ״אתם״ של כבוד.
פעילות אינטראקטיבית
מבת אחת, לכל המשפחה
הבת של המטופל מחכה במסדרון:
הרופא
את הבת של מר חדד? אבא שלך ישן עכשיו. את יכולה להיכנס אליו בעוד חצי שעה.
אחרי כמה דקות מגיעים גם שני האחים שלה:
הרופא
שלום לכולם. אבא שלכם ישן עכשיו. אתם יכולים להיכנס אליו בעוד חצי שעה, שניים בכל פעם.
הבן
הוא אכל משהו היום?
הרופא
כן, הוא אכל קצת בצהריים.
לעשות את הפעילות ב-elev oulpanהטעות הנפוצה: ״אתם״ אל אדם אחד, או ״שלך״ אל כל המשפחה.
מדברים אל הבת לבד: ״את יכולה״. ״אתם יכולים״ – רק אל כמה בני משפחה.
מדברים אל שלושה אחים: ״שלכם״, ברבים. ״שלך״ – אל אחד מהם בלבד.
באים אליכם הבן והבת של מטופלת. איך תגידו להם שאפשר לבקר אותה עכשיו?
להציג את התשובה והפתרון
״אתם יכולים לבקר אותה עכשיו.״ – ״אתם״, כי הם שניים; ״אותה״, כי מדברים על האם.
השאלות של המשפחה, ומה עונים
רוצה לדעת אם הבנת?
ב-elev oulpan כל תרגיל נבדק ברגע שעונים, ורמז מגיע בדיוק כשנתקעים.
לתרגל ב-elev oulpanהמשפחה שואלת כמעט תמיד את אותן שאלות. כשאין עדיין תשובה, אומרים את זה בכנות: ״עוד מוקדם לדעת״. ואחר כך אומרים מתי נדע יותר.
״מתי הוא ישתחרר?״ – ״עוד מוקדם לדעת. נדע יותר אחרי הבדיקות של מחר.״
״אפשר לבקר?״ – ״כן, בשעות הביקור, שניים בכל פעם.״
״הוא סובל?״ – ״הוא מקבל טיפול נגד כאבים. אם נראה לכם שכואב לו, תגידו לאחות.״
״מה יהיה?״ – ״אני עוד לא יודעת. אני אעדכן אתכם מחר בבוקר.״
לא מבטיחים מה שלא יודעים. ״הוא יהיה בסדר״ נשמע טוב, אבל אם זה לא יקרה, המשפחה תזכור. עדיף לומר: ״אנחנו עושים כל מה שאפשר.״
הבת של מטופל שואלת: ״מתי אבא יחזור הביתה?״, ואתם עוד לא יודעים. מה תענו?
להציג את התשובה והפתרון
״עוד מוקדם לדעת. נדע יותר בעוד כמה ימים, ואני אעדכן אותך.״
״הרופא אמר ש...״: להעביר את הדברים הלאה
בן המשפחה מעביר את הדברים לשאר המשפחה: ״הרופא אמר ש...״. אחרי ״אמר ש...״ הזמן לא משתנה: הרופא אמר ״המצב יציב״, וכך מספרים: ״הרופא אמר שהמצב יציב״. רק הגוף משתנה: ״אני אבדוק״ הופך ל״הוא אמר שהוא יבדוק״.
״המצב שלו יציב.״ – הרופא אמר שהמצב שלו יציב.
״אני אתקשר אלייך מחר.״ – הרופאה אמרה שהיא תתקשר אליי מחר.
״אתם יכולים לבקר.״ – הרופא אמר שאנחנו יכולים לבקר.
״הוא עבר לילה שקט.״ – האחות אמרה שהוא עבר לילה שקט.
הטעות הנפוצה: לשנות את הזמן, כמו בצרפתית ובאנגלית.
הרופא אמר ״המצב יציב״, בהווה. ״היה יציב״ אומר שזה כבר לא נכון.
הרופאה תתקשר, לא אני: ה״אני״ שלה הופך ל״היא״.
הרופא אמר לבת של המטופל: ״אני אבדוק אותו שוב בערב.״ איך היא תספר את זה לאח שלה?
להציג את התשובה והפתרון
״הרופא אמר שהוא יבדוק אותו שוב בערב.״ – הזמן נשאר עתיד, ו״אני״ הופך ל״הוא״.
בשורה קשה, שלב אחר שלב
לפעמים צריך לספר למשפחה משהו קשה: אבחנה קשה, או מצב שהחמיר. אין משפט קסם, אבל יש סדר שעוזר. הוא מבוסס על פרוטוקול שנקרא SPIKES, וכאן הוא בשבעה צעדים.
מקום שקט – ״בואי, נשב בחדר הזה.״ יושבים, ולא מדברים במסדרון.
מה המשפחה יודעת – ״מה אמרו לך עד עכשיו?״
הקדמה – ״יש לי בשורה לא טובה.״
מילים ברורות – ״הבדיקות מראות שיש גידול.״ בלי מילים מקצועיות, ובלי לרכך עד שלא מבינים.
שתיקה – עוצרים, ונותנים זמן. לא ממלאים את השקט.
הרגש – ״אני רואה שזה קשה לך.״ ״אני מצטערת מאוד.״
ההמשך – מה קורה עכשיו, מתי ניפגש שוב, ומי יכול לעזור.
למה שואלים קודם ״מה אמרו לך עד עכשיו?״, ולא מתחילים מיד בתוצאות?
להציג את התשובה והפתרון
כדי לדעת מאיפה להתחיל: מה המשפחה כבר יודעת, ומה היא חושבת שקורה. כך לא חוזרים על מה שהיא יודעת, ולא מפתיעים אותה בלי הכנה.
אחרי בשורה קשה, משפט קצר וחם עוזר יותר מהסבר ארוך. ״אני מצטער מאוד״ אומרים על בשורה קשה. ״משתתף בצערכם״ אומרים רק כשמישהו נפטר: אלה מילים של ניחומים. ובסוף השיחה מציעים את העובדת הסוציאלית של המחלקה: היא עוזרת למשפחה בקושי הרגשי, בשיחה עם הילדים, ובזכויות.
פעילות אינטראקטיבית
מילים של חמלה
אני מצטער מאוד / אני מצטערת מאוד — je suis vraiment désolé, je suis vraiment désolée / I'm very sorry
אני רואה שזה קשה לך — je vois que c'est difficile pour vous / I can see this is hard for you
קח את הזמן / קחי את הזמן — prenez votre temps / take your time
אנחנו כאן בשבילכם — nous sommes là pour vous / we are here for you
משתתף בצערכם / משתתפת בצערכם — toutes mes condoléances (après un décès) / I'm sorry for your loss
העובדת הסוציאלית יכולה לשבת איתכם — l'assistante sociale peut s'asseoir avec vous / the social worker can sit down with you
לעשות את הפעילות ב-elev oulpanהטעות הנפוצה: מילים של אבל במקום מילים של חמלה, או ״מצטער״ שלא מתאים למי שמדבר.
״משתתף בצערכם״ אומרים אחרי מוות. על אבחנה קשה אומרים ״אני מצטער מאוד״.
״מצטער״ מתאים למי שמדבר: רופא – מצטער, רופאה – מצטערת. וכך גם ״משתתף״ – ״משתתפת״.
רופאה אומרת לבן של מטופל שהמצב של אבא שלו קשה. הבן בוכה. מה היא יכולה להגיד?
להציג את התשובה והפתרון
״אני מצטערת מאוד. אני רואה שזה קשה לך. קח את הזמן.״ – ואחרי השיחה, להציע לו את העובדת הסוציאלית.
בן משפחה
איש קשר
מצב יציב
שיפור
מצב קשה
בשורה קשה
שעות ביקור
עובדת סוציאלית